• רדיו שקוף

מרכז שקוף, מבוא חורון טל. 08-9739000 דוא”ל shackuf@gmail.com

> מאמרים > רשמי מסע

רשמי מסע

נתן דב קרמר | י״ד בסיון ה׳תשע״ז

בעקבות המדור ‘שקופים מספרים על עצמם’, נזכרתי בדברים שכתבתי לפני חמש שנים וששלחתי לגידי ולצוות שקוף בעת שהותם באומן בחודש אב תשע”ב. היה זה עם סיום הסבב הראשון שלי בתומכים. חיפוש קצר במחשב הניב תוצאות ואלו הדברים שכתבתי אז:

“יקרים ואהובים,

אף שאיני עומד לעזוב את שקוף, אדרבה אני רואה את עצמי בפנים יותר ויותר, אני חש חובה להביע בפניכם רגשי תודה עמוקים על המהפך שעשיתם בחיי באמצעות הסדנא שהיא אחד מפלאי הפלאים של איש הפלאות, הלא הוא רבינו הקדוש רבי נחמן מברסלב.

אסייג מראש שכל מה שאכתוב הוא רק מה ניתז מהלב החוצה כי הרגשות ההומים בי טרם מצאו מילים להתלבש בהן.

בחסדי השם אשר אינם כלים וברוב רחמיו אשר אין להם גבול, מצאתי את סדנת ‘שקוף’ ומאז פשוט התחלתי לחיות. אני חייב לציין שלמרות היותי חסיד ברסלב מבטן ומלידה, למרות שלמדתי את ספרי רבינו והשתדלתי לקיים – הרגשתי חסום וללא יכולת לפרוץ. בעצם כבר לא האמנתי שיש לי סיכוי והמשכתי לעשות מה שעשיתי רק מתוך אמונה בדברי הצדיק שאין ייאוש. הסדנה לא רק הפיחה בי רוח חיים חדשה מלאה תקווה אלא גם הוכיחה לי בזמן קצר ביותר שאני אכן יכול.

בשקוף קבלו אצלי הספר ‘ליקוטי מוהר”ן’ וכל עצותיו ודיבוריו של רבינו פן מעשי ברור בצורה שטרם הכרתי.

למדתי כאן את הצד המעשי של עצת ההתבודדות כדרך חיים אשר אי אפשר בלעדיה וכיצד לעשות זאת. למדתי לזהות את הטוב שבי. למדתי להיות מודע למצבי ולא להתכחש אליו. למדתי להמתין לישועה ולא ליפול. למדתי על בריחותי והכחשותי וכיצד להימנע מהן. למדתי לזהות את חסרונותי ולא להישבר מהם. למדתי לכאוב את כאבי ולא להדחיקו. למדתי לבנות קשר נכון עם אשתי וילדי. למדתי שהקשר הנכון עם הבית הוא תנאי סף לכל כניסה לעבודת הבורא. למדתי על הצורך בהצבת גבולות ברורים וכיצד להציב אותם לעצמי ולאלה שתלויים בי. למדתי לאהוב את הפסוק ‘אדם לעמל יולד’. למדתי על הרפיה וכיצד לעשות אותה. למדתי להיכנע ולא להיעלם. למדתי על אהבה עצמית וכיצד להגיע אליה. למדתי על אהבת ה’ וכיצד זוכים לזה. למדתי שיראת ה’ קרובה אלי מגע יד. למדתי אהבת ישראל מהי. למדתי לשאוף לקדושה וכיצד להתקדם אליה. למדתי על שמירת עיניים וכיצד עושים זאת. למדתי על אמת וכמה אי אפשר בלעדיה. למדתי על עוצמת הרצון וכיצד לעורר אותו. למדתי שכל פולחן אישיות בא על חשבון עצמי וכמה הוא מגוחך. למדתי לפתוח חסימות רגשיות. למדתי לחוש, להרגיש, לאהוב, לחוות, לבטא רגשות, לפנות אל ה’. אינני מתיימר לומר שהגעתי לכל זה, אך למדתי את הדרך אליהם ואני מזהה באופן ברור את האור בקצה המנהרה.

אני עומד ומשתאה מול השילוב של חילונים, דתיים ובעלי תשובה בשלבים שונים של הדרך, היושבים בסדנה לצד חרדים מבית. אברכים למדנים, ליטאים וחסידים מקרלין ומתולדות אהרן, מבעלז ומגור [את אלו זיהיתי] לצד חסידי ברסלב ותיקים. כולם יושבים יחד מתוך אהבה אמיתית, יראת שמים וכנות. כאשר המכנה המשותף לכולם הוא הרצון להשתנות. [אינני מזכיר את המיקס העדתי, כי זה באמת לא תופס כאן מקום].

אני רואה כיצד הסדנה מכניסה את כולם תחת כנפיו של רבינו מתוך רצון ואהבה, למרות שלא אצל כולם זו הייתה התוכנית הראשונית.

מפעים להיווכח כיצד כל הצוות של ‘שקוף’ חדור מטרה – להגיע אל כל יהודי באשר הוא, ‘להחיות את העצמות היבשות’ ולהרעיף עליו טל תחיה של רבינו.

לו הייתי יודע איך, הייתי מפנה קריאה לחלל העולם, צועק, זועק ומשווע לכל מי שמרגיש תקוע וחסום ועדיין רוצה, וגם לאלו שכבר הפסיקו לרצות: יהודים, יש תקווה. אחים יקרים, בואו לטעום ותראו שזה אפשרי. השאר כבר יקרה מאליו בע”ה.

הרצון שלי בוער לעזור לכם, לעזור ליהודים, והלוואי שאזכה.

אין סוף תודות,

ברי”.

עד כאן מאז.

היום, חמש שנים מאוחר יותר, בהתבוננות לאחור, אני מביט על עצמי, על משפחתי ועל הדרך הארוכה והנפלאה שעשינו בזכותכם. אני מצטמרר מהמחשבה שיתכן שהייתי מפספס את כל זה. אמנם אנחנו עוד במסע בתוך המנהרה וטרם הגענו לקצה, לא שיערתי שהיא ארוכה כל כך, אך אנחנו במסע, למרות כל העצירות והחניות, הנפילות והנסיגות, בסופו של דבר למדנו לנוע. ולמדנו שהנפילות והנסיגות הן חלק בלתי נפרד מההתקדמות.

עודני עומד ותוהה כיצד מסדנה מאולתרת במקלט מוזנח בשום מקום בארץ, הפך החלום מהר כל כך למפעל כביר [פיזית ומנטלית], למגדלור שאלפי בני אדם זכו וזוכים ליהנות מאורו ולהציל את עצמם ואת ביתם כפשוטו. ההתבוננות על כמות האנשים שנושעו כאן וההשפעה שלהם [שהיא בלתי נמנעת] על סביבתם היא פשוט מרגשת ומצמררת.

היינו כחולמים…

לו הייתי יודע איך, הייתי מפנה קריאה לחלל העולם, צועק, זועק ומשווע לכל מי שמרגיש תקוע וחסום ועדיין רוצה, וגם לאלו שכבר הפסיקו לרצות: יהודים, יש תקווה. אחים יקרים, בואו לטעום ותראו שזה אפשרי...

תגובות

האימייל לא יוצג באתר.