יום ראשון א' תמוז התשע"ז
 
 


PDFהדפסהאימייל

סימני דרך – המסע של ליל הסדר

ליל הסדר.

יש לו שם יפה מאוד, ללילה הזה. אחרי כל המהומה שקדמה לו, ולתוך החיים האלה, הוא מגיע מעולמות עליונים ומביא איתו סדר. סדר בארבעה עשר צעדים אפשריים, פשוטים, שמה שצריך לעשות בהם מובן אפילו לנו.

אז בואו נצא למסע.
יום ראשון ו' ניסן התשע"ז

 

 

 

ליל הסדר.

יש לו שם יפה מאוד, ללילה הזה. אחרי כל המהומה שקדמה לו, ולתוך החיים האלה, הוא מגיע מעולמות עליונים ומביא איתו סדר. סדר בארבעה עשר צעדים אפשריים, פשוטים, שמה שצריך לעשות בהם מובן אפילו לנו.

אז בואו נצא למסע.

מסע בעקבות בני ישראל בצאתם ממצרים, ומסענו שלנו "על גאולתנו ועל פדות נפשנו".

קדש – תיאום כוונות

הסימן הראשון של ליל הסדר מהווה בעצם את הכרזת הפתיחה שלו. מעין תאום ציפיות ביננו לבין השם יתברך.

ומה עושים בשלב הראשון?

עושים קידוש.

ומהו קידוש?

כשמקדישים משהו, מייעדים אותו למטרה מסוימת.

לסמן ולסמל, לאן כל הלילה הזה חותר? – לקראת קידוש!

הקידוש הזה בא לגלות את דעתנו, שרצוננו להיות טובים וטהורים וקדושים. זו התכלית – תכלית הלילה הזה ותכלית העולם הזה. זה היעד, לשם אנחנו מכוונים, על זה אנחנו חולמים; "לשם ייחוד קודשה בריך הוא".

אבל שלא נתבלבל לנו! אנחנו לא עומדים להשיג את זה בפרישות והתבדלות; אלא דווקא עִם ומתוך ועל ידי בשר ויין וגינוני מלכים. אנחנו עומדים לעשות עכשיו בלילה הזה את הפעולות הכי ארציות וגשמיות, אבל להעלות אותן הכי גבוה, הכי קדוש שאפשר.

איך?

בעזרת הקידוש, שמזכיר לנו בעצם מי אנחנו ומה אנחנו עושים כאן באמצע השולחן; רוצים להתקדש, רוצים רק להתקרב אליך, הבורא יתברך.

ורחץ – מהצהרות למעשים

אחרי שמסרנו מודעה לפניו יתברך על כוונותינו ורצונותינו, יוצאים לשטח, עוברים מהצהרות למעשים וניגשים לפעולה.

רוחצים את הידיים על ידי נטילה כדין (בלי ברכה), וזה מציין את השלב המעשי הראשון בהתקדשות המדוברת.

מה מציינת הרחיצה הזאת?

משמעות כפולה לרחיצה הזאת – הידים מרמזות על עשייה, והשלב הראשון בלהתקדש זה לטהר את המעשים שלנו, להתנקות מכל המעשים הלא טובים וממעשים של "כוחי ועוצם ידי", לשטוף עשייה כוחנית ושליטה ונצחנות. ויחד עם זה, ללמוד להרפות ולבטוח ולהישען על השם יתברך, מלש' "ביה אנא רחיץ". 

כרפס – להסתכל לאמת בעינים

אז התחלנו להתקרב, נכנסנו בשערי העבודה, שטפנו לכלוך וגם למדנו להרפות, ואז מה?

ואז דווקא לא פגשנו אורות וצלצולים; הר המוריה לא ניבט אלינו, וקולו של אליהו הנביא לא נשמע באוזנינו.

רק נתקלנו בירק קטן ודל ועלוב וסתמי.

וזהו?! זה מה שהולידו ההתכווננות וההתקרבות שלי?!

כן. ירק מכורפס, מכומפרס. כולו פחות מכזית, שריד ועדות לאותם ס' ריבוא שעבדו בפרך. טעימה קלה שבקלה מהארוחה שעוד תבוא, ובינתיים? בינתיים תמתין, תתאזר בסבלנות, תסתכל לאמת הזאת בעינים ותודה עליה.

כן, זה המצב שלי כרגע, רחוק עדיין מגדולה ורוח הקודש ושולחן מלכים, מחובר עדיין לאדמה, ועם כל זה – ירוק ומרמז על צמיחה ופריחה והתחדשות...

יחץ – שבירה מתקנת

כמו הכרפס, גם המצה, הפשוטה וחסרת היומרות, ממשיכה באותה מגמה של אותנטיות; איתה תתעסק עכשיו.

קח את המצה האמצעית ותחצה אותה לשניים; את החלק הקטן תחזיר לקערה ואת החלק הגדול תצפין לאפיקומן.

כי עכשיו, אחרי שהעזת להודות על האמת, לראות את עצמך בגודל טבעי, כפי שהינך, בלי כחל ושרק, בא ותתקדם עוד שלב; תעיז אפילו להישבר.

כן! להיות קטן וחסר ולא מושלם ולא מדוגם; להתפורר.

אתה מסוגל?

כי אם כן, אתה תהיה זכאי בסופו של דבר לאפיקומן המוצפן.

אלה השלבים. שבירה היא תנאי להשלמה, נפילה היא תנאי לעלייה וחֶסֶר הוא תנאי למילוי. אלה החיים. זה הסדר של הסדר.

מגיד – תתחיל לדבר

הבאנו רצון, הבאנו אמת. כבר התקדשנו והתכווננו ובאנו והבנו את גודלנו הטבעי ואת מקומנו האמתי, ועכשיו? עכשיו עוברים למסלול ההמראה בעצמו. קדימה. אחרי כזאת הכנה – פתח פיך ויאירו דבריך.

עכשיו מספרים מענין הגאולה, רוצים ללמוד איך לצאת מתפיסה עבדותית ומבקשים להיגאל.

נכון, שברגע הזה הדברים כל כך נהירים לך, הכל כל כך בהיר וברור, ואף על פי כן – תגיד את זה! דבר. השמע קולך.

לעולם אל תצא מנקודת ההנחה השקרית של 'בשביל מה להגיד דברים כאלה פשוטים?! הוא כבר יודע בדיוק, אז מה אני צריך לומר את זה מפורשות?!'

גם אם נדמה לך, שהכל גלוי וידוע ומחוור – לךָ או לזולתך; דבר. תגיד. בהתבודדות, להשם יתברך, לעצמך, לחבר טוב אמתי, לבני ביתך.

מה שתדבר – זה מי שאתה. זו ההתגלות שלך. זו בריאת העולם הפרטית שלך. כי הדיבורים שלך יוצרים את המציאות; הם לא רק מבטאים אותה.

זהו חג הפה-סח.

רחצה – תשובה על התשובה  

אמנם כבר נטלנו ידיים קודם, אבל – בא ותיטול שוב את ידיך. תחזור שוב על פעולת ההיטהרות, והפעם ממקום נקי יותר, גבוה יותר, אבל עדיין תיטול.

אין שלב כזה, שאומר 'תהליך ההיטהרות שלך הסתיים בהצלחה, רות עבור'...

זה שנטלת ידיים מקודם לא הופך אותך לקדוש-עד... הבחירה מתחדשת, הבריאה מתחדשת, וגם יצר הרע מתחדש... ואתה צריך להיות במצב קבוע של 'עצור להתרעננות'.

בא. תבדוק את עצמך. אל תתקבע על הערכות מצב ישנות.

אז מה אם כבר ניקית? זה אומר שלעולם לא יתלכלך פה יותר?!

ניקית? מצוין. ומה הלאה? בהמשך תשוב לבדוק מחדש מה מצב הנקיון כאן.

ובפעם הזאת, כשהנטילה שלך תהיה מזוקקת ומדויקת ונעלה יותר – תוכל גם לברך עליה בשם ומלכות.

מוציא מצה – גילוי עצם הטוב

מצה.

הכי מקורית שאפשר. לא מקושטת, לא מאובזרת, לא פיקנטית ולא ריחנית.

בלי חומרי תפיחה, בלי תוספות של סוכר או של שמן, בלי "אוויר" וטררם ורוח וצלצולים.

ככה, כמו שהיא, פשוטה ובראשיתית, תערובת של קמח ומים, ותו לאו.

ככה. ככה בדיוק, היא הכי טובה שיש. הכי מזינה ומשביעה ושופעת רפואה ואמונה. היא גרעין האמת והטוב שבכל אחד מאיתנו, הגרעין הראשוני, הטהור, המקורי, לפני אלף המחלצות והמסכות והתפאורות, שטרחת לעטוף בהן את עצמך.

עכשיו זאת ההזדמנות שלך להוציא מעליך את כל התלבושות האלו, שהעמסת על עצמך לשווא, להישאר ככה, בפני עצמך, ולמצוא אותך; עצם הטוב.

מרור – לעבור דרך המניעות

וכשאתה ככה, טהור וגרעיני ומחובר אל התום והטוהר ולא משוחד משום לבושים ואחיזות עינים, אתה יודע מה יקרה לך עכשיו?

עכשיו אתה הולך לפגוש מניעות...

מניעות וכאבים כאלו, שיגרמו לך לתהות 'זו תורה וזו שכרה?! כמה התקדמתי! כמה התאמצתי! וזה מה שמגיע לי בתמורה?!'

כן! זה בדיוק מה שמגיע לך. כדי שתזכה לקנות את ההתקדמות הזאת שלך, לבסס אותה, כדי שתוכל להתקדם...

אבל, אל תדאג. אם תזהה אל נכון את המניעה, שיכולה אגב להיות מרירה מאוד, עצם הזיהוי יטביל אותה במתיקות של מי שיודע שהוא מושגח, שהכל במידה והכל בכוונה תחילה.

נכון, יש מרור, אבל הוא טובל בחרוסת, ובכל מקרה מדובר בכזית מדוד... גם למניעה יש קץ וגבול, ואם תדע לראות בה מניעה בלבד ולא יסוג אחור ליבך, אתה כבר קרוב מאוד להתקין עצמך לסעודה עצמה, שלב אחד לפני שולחן עורך... 

כורך – עבודת החיבור

עכשיו הגיע הזמן ל'בוחַן מציאות'.

קלטת את קדושת המצה ופשטותה ותומתה ונכונותה?

מצוין.

זיהית את המניעה המרירה? ידעת לסמן אותה כמשהו חיצוני לך, שנועד להפריע? עשית את ההפרדה הזאת מבלי להתערבב איתה?

אשריך!

עכשיו בא נראה אותך מחבר בין שתיהן – המצה הקדושה עם המניעה המרירה!

כרוך כזית מצה עם כזית מרור; ובא נראה אותך מכיל כאלה ניגודים, בא נראה אותך מסתדר עם כאלו קצוות מחוברים, בא נראה אותך עולה עוד שלב לפי הסדר...

שולחן עורך – בסוף זה קורה

אחרי שהוכחת, שאתה מסוגל להסתדר גם עם הערבוב של הטוב המוחלט עם מה שנראה כרע גמור, אחרי ש'צפת מעל המים' ונשארת אותו עצם הטוב למרות המרור ומתוכו...

הכל מתוקן לסעודה, ואתה רשאי לגשת אליה וליהנות ולהתענג על השם.

בבטחון מוחלט, שגם האכילה הזאת לא תערבב אותך ולא תסיט אותך מהסדר הטוב, שצעדת בו עד עכשיו.

להיפך, היא תהיה עוד שליבה בטיפוס הזה שלך על סולם המסע הזה.

צפון – אני יודע שישנו בוודאי

<p style
עוד באותו נושא

הרשם לניוזלטר צד ימין

הרשמה לווטצאפ ימין דף פנימי

הרשמה לסדנה ימין



יש לך שאלה?

שאל את הרב

שם:


אימייל:


בחר רב :

כותרת השאלה :

תיאור :

בחר קטגוריה :