מרכז שקוף, מבוא חורון טל. 08-9739000 דוא”ל [email protected]

  • EN
> מאמרים > אשמנו? בגדנו? גזלנו?

אשמנו? בגדנו? גזלנו?

נתן פריד | י״ב באלול ה׳תשע״ט

[ad_slid
התחברות

בואו להתחבר

ולהתעדכן על ארועים בשקוף ולקבל
מידי שבוע ניוזלטר והעלון.



אנו נמצאים כבר בעיצומו של “אלול”: קמים לסליחות (או נתחיל לקום בקרוב), מפשפשים במעשינו, מכים על הלב ב”אשמנו, בגדנו” ובשיאו של המסע נכריז בליל יום כיפור “ונסלח לכל עדת ישראל”. האם אנו מאמינים בכל ליבנו בכוחה של הסליחה? האם לאחר התשובה אנו חשים באמת נקיים מחטא ועוון?

הלצה יהודית עתיקה מספרת על יהודי כפרי שנאלץ לנסוע לעיר הבירה. הוא חסך פרוטה לפרוטה כדי לרכוש כרטיס רכבת לקרון הכי זול, צרר מעט אוכל בתרמילו ויצא לדרך. על הספסל מולו ישב איכר רוסי זקן שלא הפסיק להיאנח: “אוי, כמה אני רעב. אוי, אני גווע ברעב. כבר יומיים שלא אכלתי שום דבר…”

אנחותיו של האיכר שברו את לבו של היהודי. הרוסי תיאר בצבעים חיים כיצד בטנו מקרקרת וגרונו יבש, והיהודי חש שהוא אינו מסוגל לשמוע זאת. בסופו של דבר החליט לתת לרוסי מעט אוכל. אמנם בקושי יש לו בשביל עצמו, אבל האנחות הללו לא נותנות לו מנוחה. זו אולי לא מצווה הכי גדולה להאכיל גוי רוסי, אבל שווה לוותר על כמה פרוסות לחם כדי להשיג שקט.

הגוי התנפל על האוכל ונגס בו בהנאה, ולמשך זמן מה השתרר בקרון שקט מבורך, אבל אז נשמעה שוב האנחה קורעת הלב של האיכר הגוי: “אוי, כמה הייתי רעב קודם…”

יש להבדיל בין אשמה מוצדקת לבין רגשי אשמה. האשמה היא רגש “בריא” שמתעורר לאחר מעשה רע, ונועד לגרום לחוטא להכיר בחטאו ולחזור בתשובה. זה אחד מחסדי ה’. בלי תחושת האשמה היינו יכולים חלילה להסתובב בעולם מבלי לדעת שעלינו לתקן את מעשינו.

על עבירות חמורות במיוחד היו מביאים בבית המקדש קרבן אָשָׁם. החוטא היה אכן אשֵם. הוא נשבע לשקר או מעל בהקדש, וכשתפס את עצמו ורצה לחזור בתשובה, היה עליו להקריב קרבן אשם: הוא בחר איל תמים והביאו להר הבית, הכהן סמך את ידו על ראש הבהמה, שחט את הקרבן וקיבל את הדם במזרק, ולאחר מכן זרק את הדם על ארבע קרנות המזבח והקטיר את האימורים. אכן טקס מרגש ומטהר שהלוואי שנזכה לו במהרה בימינו. אבל נתאר לעצמנו שהיהודי שלנו חוזר הביתה מחוזק מתמיד ואפוף רגשי קודש, אבל אחרי יום יומיים הוא אומר פתאום לאשתו: “את יודעת מה? אני עדיין מרגיש קצת אשֵם…” האם זו אינה כפירה? התורה אומרת שלאחר הקרבת האשם “וְנִסְלַח לוֹ, עַל אַחַת מִכֹּל אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה לְאַשְׁמָה בָהּ”, אבל הוא יותר צדיק. הוא יותר “מחמיר”. הוא, משום מה, עדיין מרגיש אשם… אלו רגשי אשמה בלתי מוצדקים. האשמה עצמה מזמן לא קיימת, אבל רגש האשמה תופס עצמאות ומייסר את האדם.

גם בעבודת הנפש צריך להבחין אם אנו סובלים מאשמה מוצדקת וחיובית (על מעשים שליליים כמובן), שדוחפת אותנו לשפר את מעשינו ולחזור בתשובה, או שמדובר ברגש אשמה בלתי מוצדק שגורם לעצבות ולמרירות ואין באמת מה לעשות איתו, שהרי בהעדר אשמה – אין בעצם מה לתקן…

אז בימי הרחמים והסליחות נתחזק לא רק בבקשת הסליחה, אלא גם באמונה השלמה במציאותה של הסליחה ובכוחה למחוק את העבירות. כמובן שיש מדרגות בתשובה ותמיד יש לאן להתקדם, אבל האם אתה עדיין סוחב על מצפונך את כל העבירות שלך מגיל 13 (ואפילו לפני כן) על אף שעברת כבר כמה “אלולים”, ראשי שנה וימי כיפור – או שאתה מאמין בכוחה של תשובה ובמציאותה של סליחה כפי שהתורה מלמדת אותנו? האם אינך דומה לאותו איכר רוסי שכבר שבע ומרוצה, אבל עדיין נאנח על הרעב שהוא סבל ממנו קודם?

האם אתה מאמין באמת ובתמים שה' סולח לך? אז למה אתה לא סולח לעצמך? על ההבדל בין אשמה לבין רגשי אשמה

בימי הרחמים והסליחות נתחזק לא רק בבקשת הסליחה, אלא גם באמונה השלמה במציאותה של הסליחה ובכוחה למחוק את העבירות

תגובות | 1

האימייל לא יוצג באתר.

ישר כח גדול!!

שלומי

התחברות

בואו להתחבר

ולהתעדכן על ארועים בשקוף ולקבל
מידי שבוע ניוזלטר והעלון.