מרכז שקוף, מבוא חורון טל. 08-9739000 דוא”ל [email protected]

  • EN
> מאמרים > האם אפשר לאהוב את אלול?

האם אפשר לאהוב את אלול?

יהודה יזדי | כ״ג באלול ה׳תשע״ט

[ad_slid
התחברות

בואו להתחבר

ולהתעדכן על ארועים בשקוף ולקבל
מידי שבוע ניוזלטר והעלון.



תמיד חודש אלול היה מלווה אצלי בדפיקת לב. עוד מהילדות בגיל שנתיים-שלש כשאימא שמה אותי במעון ואמרה לי שלום ונשארתי לבד לראשונה בחיי בין עשרות זאטוטים בוכיים וזבי חוטם.. עבור דרך שלום כיתה א’ והלאה. ישיבה קטנה חברים חדשים.. ושוב ישיבה גדולה.. מסגרת חדשה קשיי התאקלמות וכל מה שמקופל במונח ‘הסתגלות’.. כל אלול עם השינויים שלו. כל אלול עם החששות שלו.. כשהייתי ילד חשבתי שאלול זה סוג של הקדמה לימים נוראים.. וכשסיפרו לי שבבית הכנסת של רבי ישראל סלנטר התעלפו בשבת מברכין של אלול שאלתי את עצמי עד כדי כך היה קשה להם?..

כשגדלתי שמעתי שהימים של חודש אלול הם דווקא ”הימים הנחמדים”.. אני לדודי ודודי לי.. האמת שקצת הופתעתי.. אבל השתדלתי להיות יותר רציני.. להגיד שזה היה ‘נחמד’?.. בא נגיד בעדינות שיש דברים יותר נחמדים.. ללכת לסליחות. לישון מאוחר או לקום מוקדם.. להאריך את רשימת הדברים ש’לא מתאים לעשות’ באלול.. תוסיף לזה ילד שעוד חושש.. וכשהוא שומע אלול עדיין דופק לו הלב.. כי צפים לו החוויות האלוליות שהוא צבר במשך השנים. ויש לנו את כל הסיבות לא ‘באמת’ לרצות את כל הסיפור הזה.. בא נאמר שאם היו מציעים לנו לדלג איכשהו על כל הימים האלה ולקפוץ היישר אל ערב סוכות לקישוטי הסוכה ואפילו לקניית ארבעת המינים לא היינו מזילים דמעה.. וכשאני חושב על זה זה נורא מתסכל.. כי אנחנו כבר כאן.. ואני תוהה האם יש דרך לאהוב את חודש אלול. האם נוכל אי פעם להסתער עליו.. הו אלול.. כמה טוב שבאת..  האם באמת אנחנו יכולים להרגיש שה’דוד’ הגיע לביקור.. דווקא ‘דוד’ ולא אבא שלפעמים מעניש ולפעמים נותן ביקורת ולפעמים גם מתנות.. דוד זה ביטוי של קירבה. של ידידות.. אני מקווה שלא יצא לאי מישהו מאיתנו לקבל ‘עונש’ מהדוד.. אני לדודי ודודי לי. אז איך אפשר להחליף את הימים הנוראים בימים הנחמדים?.  אני זוכר ששאלתי פעם יהודי צדיק איך היה ראש השנה והוא ענה לי בפשטות ובכנות גמורה ‘תענוג צרוף’.. וזה חבט בי! האם אני גם נהניתי שם.. או שאני מרגיש כמו אחד שרץ אחרי אוטובוס שיצא מהתחנה…

איך מגיעים לזה?..     אני חושב שדבר ראשון הוא לא להגיע לימים האלה ממקום של ”צריך”. צריך לחזור בתשובה. צריך ללכת לסליחות. צריך לראות מה אני עושה עם עצמי. צריך להתנהג יותר יפה. צריך להיות רציני.. צריך וצריך.. כי עוד מעט כבר ראש השנה.. ותראה מה קרה השנה לכל מיני אנשים.. אז לכן צריך…  כי ה’צריך’ הזה מקבל אוטומט התנגדות של ילד שעולה לו עוד צריך אחד לתיקיית ההקלטות של כל מה שצריך. וכבר אין לו מקום בכרטיס זיכרון שמשום מה אי אפשר למחוק משם כמעט כלום.. אבל הוא עדיין עושה כי צריך אבל הוא לא מרגיש שייך.

נכון.. זה רק התנגדות פנימית ובסוף אנחנו כן נעשה מה שצריך.. בפרט במה שקשור לעבודת השם התורה והמצוות..  כי ה’צריך’ הוא המסגרת שלנו.. אבל זה רק מסגרת.. אל תוך המסגרת הזאת אנחנו צריכים ליצוק את עצמנו. את הלב שלנו. זה מה שהשם רוצה מאיתנו. בני תנה ליבך לי.. תיתן לי את הלב שלך.

המאור עיניים בפרשת ואתחנן כותב וז”ל. הנה העיקר העבודה היא בלב שלם. רחמנא ליבא בעי. כי אף שעובד את השם בדיבור ומחשבה מכל מקום אם הוא אינו בתנועת הלב דהיינו שיהיה הלב מתעורר לדיבורו וירגיש בתוכיותו שנתעורר הלב. כמו שאם היו דנים אותו על חיותו להורגו היו כל כוחותיו ועיקר לבו מרגישים בהצער ואחר כך כשהיו נותנים לו חיותו ופוטרים אותו אזי מיד כשיבא לו הדבור מפי המבשרו בוודאי ירגיש לבו בקרבו שנתעורר לשמחה ההיא בהתלהבות גדולה. כן בוודאי כשמדבר הדיבורים בתורה ובתפלה אפילו אם המחשבה אינו נפרד מן הדיבור רק שהלב אינו מעורר בהרגש גדול כאמור במשל. אזי האדם אינו דבוק באלוקיו כי רחמנא פירוש שיהא דבוק בהשם ליבא בעי עכ”ל.

כותב רבינו בחיי דברים פרק כא’ וז”ל. ודבר ידוע שכל האברים שבגוף הם נמשכים אחר הלב והעיניים, והלב עיקר הכל, כי אם הלב שלם עם השם יתברך הכל שלם, ואם הלב חסר עמו הכל חסר, ודרשו חז”ל בסנהדרין קו’ רחמנא לבא בעי. ואמרו במדרש ירושלמי ברכות א’ ח’ תנה בני לבך לי, אי את יהיב לי לבך ועיניך ידע אנא דאת דילי, ואי לא, לית את דילי. ביאור זה כי הלב והעיניים הם שורש גדול לקרבה אל אלוקים או להתרחק ממנו עכת”ד.

 הערבי נחל בפרשת אחרי מות כותב וז”ל. אבל השם יתברך אינו מקבל תועלת ממעשי האדם, כי קודם שנברא העולם היה הוא ושמו יתברך (פדר”א פ”ג), רק רצה לזכות את ישראל נתן להם עבודתו, לכן עיקר העבדות הוא הלב כמאמרם ז”ל רחמנא לבא בעי עכ”ל.  

בספרי המוסר והחסידות זה מובא עשרות פעמים אבל הרעיון הוא אחד.. בסיסי.. ופשוט.. ללא הלב שלנו אנחנו לא באמת שם.. כל עוד שלא הבאנו את הרצון הפנימי שלנו לא הגענו לעיקר העבודה. כל עוד שהילד שלנו נעול על ‘נעילת ילדים’ הוא לא מרגיש שייך.. וזה מעמיק את התסכול מחד ומלחיץ מאידך.. כי ההקלטות של ה’צריך’ עדיין רצות.. ואך טבעי שהתוצאה היא ציפייה מעודנת ומודחקת שכל הסיפור הזה יגמר בצורה סבירה ללא חריקות מיוחדות.. יגיע סוכות ונהיה אחרי כל זה…

כבר גדלנו ואנחנו ואלול כבר כאן.. וזה לכל הפחות אמור להטריד אותנו מה יגרום לנו להיות.. איך נגיע ללב שלנו.. איך נקבל שייכות.. איך נאהב את הימים האלה.. איך נוכל להרגיש במיטבנו גם בימים ה”נוראים”..

מה נשאר חוץ מהתבוננות.. כי בשונה מהילד שאף פעם לא התבונן ועשה רק בגלל שצריך.. אנחנו כן יכולים להתבונן ולנסות ליצוק תוכן פנימי לתוך המסגרת של הימים האלה. לא בגלל שצריך אלא בגלל שאנחנו בוחרים להיות ולהביא את הלב שלנו. את עצמנו.. בגלל שאנחנו מבינים שאני לדודי ודודי לי זה לא רק ליחידי סגולה.. השם בא לבקר גם אותנו הפשוטים שבעם.. המלך בשדה. ובשדה אין הבדלי מעמדות.. אין מחלקה ראשונה ואין מחיצות.. אין שעות לקבלת קהל ואין פרוטקציה למקורבים.. לא צריך לקבוע תור מראש.. ואף אחד גם לא יגיד שנגמר לנו הזמן.. או שהגענו מאוחר.. רק צריך לבוא באמת ועם רצון.. כי השם בא. ואם הוא בא אלינו אז אנחנו יכולים להרגיש את הקרבה שלו.. ואם אנחנו יכולים אז חבל שלא לנסות.. כי כבר הרבה שנים היינו ילדים וזה לא הגיע לשום מקום… יזכנו השם.

.0527134334y@gmail.com  להערות והארות

ה'צריך' הוא המסגרת שלנו.. אבל זה רק מסגרת.. אל תוך המסגרת הזאת אנחנו צריכים ליצוק את עצמנו. את הלב שלנו

אם היו מציעים לנו לדלג איכשהו על כל הימים האלה ולקפוץ היישר אל ערב סוכות לקישוטי הסוכה

תגובות | 5

האימייל לא יוצג באתר.

יישר כחח!!!

יעל

דיבור שנגע בי. תודה רבה.

איציק

חזק ביותר!

יעקב

התחברות

בואו להתחבר

ולהתעדכן על ארועים בשקוף ולקבל
מידי שבוע ניוזלטר והעלון.