מרכז שקוף, מבוא חורון טל. 08-9739000 דוא”ל [email protected]

  • EN
> מאמרים > להעז פנים ולומר: רבונו של עולם, עכשיו אחרי שנפרדתי מהדבר הרע ההוא, אנא, פתח שערי שמים!

להעז פנים ולומר: רבונו של עולם, עכשיו אחרי שנפרדתי מהדבר הרע ההוא, אנא, פתח שערי שמים!

מערכת שקוף | י״ז בכסלו ה׳תשע״ט

[ad_slid
התחברות

בואו להתחבר

ולהתעדכן על ארועים בשקוף ולקבל
מידי שבוע ניוזלטר והעלון.



יש מרכיב מסוים בעבודת השם, שאם חסר אותו קשה מאוד להתקדם, והוא – “עזות דקדושה”.

מה זה הדבר הזה? ואיך זה הולך בנשימה אחת – גם עזות, גם קדושה?

בפשטות, הכוונה: אחרי שעשיתי עבירה, חס וחלילה, או נכשלתי במידות רעות – להעז פנים ולהגיד “רבונו של עולם, אני יודע שחטאתי, שצערתי אותך, וגם עשיתי תשובה. אבל עכשיו, באתי לבקש ממך שתקרב אותי, שתאיר לי פנים, שתחזק אותי. ולמרות שאני לא ראוי, אני נסמך על רחמיך הרבים ואהבתך הנצחית ומאמין שתשמע תפילתי”. זה נקרא עזות דקדושה, וכך כותב הרמב”ן בסוף פרשת בא: “‘ויקראו אל אלוקים בחזקה’ – מכאן אתה למד שתפילה צריכה קול, חציפה נצח לבישא” (חצוף נוצח לרע). דהיינו, שיש חוצפה קדושה, כשיהודי מעז לבקש להתקרב לבורא עולם למרות כל הטעויות שעשה.

“ועל ידי עזות דקדושה שיש בו, הוא מקבל עזות דקדושה מהשם יתברך” (ליקו”מ, תורה קמז). תעז לבקש קירבת ה’, והשם יתברך יתן לך עוז לעמוד כנגד כל המניעות המפריעות לך בעבודת השם – בפנים, בתוך הלב, ובחוץ, בחברת בני אדם.

לעומת זאת, יש עזות דסטרא אחרא. כאשר מישהו מעז לעשות עבירה – לצעוק, לכעוס, להלבין פנים, לעשות כל מיני דברים לא בסדר. אבל לא מעז אח”כ לבקש מהשם שיקרב אותו אליו, לבוא ולהגיד “סליחה, אבא, אני רוצה לעשות תשובה. תכניס אותי לקדושה”.

למי קשה להתנהג בעזות דקדושה ולעשות תשובה?

למי שמזוהה עם העבירה שלו.

אדם עשה משהו… נגיד, כעס על אשתו בפעם המיליון. עכשיו הוא הולך ואומר לה, “שמעי, אני מה זה מצטער, ממש מבקש סליחה”, ואיך היא מגיבה?

“אתה כל פעם עושה את זה וכל פעם בא לבקש סליחה. מה, אתה ילד קטן? לא סולחת!”. ואז מה הוא יגיד לעצמו? אם אין לו עזות דקדושה הוא יגיד:

צודקת. צודקת. אני באמת מתנהג כמו תינוק. איזה דפוק אני! – זה נקרא להיות מזוהה עם העבירה. להאמין לטעות שעשיתי. לחשוב שהיא – אני.

רבי נתן מלמד אותנו מהי עזות דקדושה על פי המעשה עם יהודה.

“וַיְהִי בָּעֵת הַהִוא וַיֵּרֶד יְהוּדָה מֵאֵת אֶחָיו וַיֵּט עַד אִישׁ עֲדֻלָּמִי” (בראשית, לח א) – אחרי מכירת יוסף האשימו השבטים את יהודה במכירה והורידו אותו מגדולתו בתור ראש השבטים ואב בית הדין.

ואיך הגיב על זה יהודה?

אומר המדרש: יוסף היה עסוק בשקו ובתעניתו, ראובן היה עסוק בשקו ובתעניתו, יעקב היה עסוק בשקו ובתעניתו, ויהודה היה עסוק ליקח לו אשה, והקב”ה היה עסוק ובורא אורו של מלך המשיח.

יהודה, למרות ההאשמות החמורות שכביכול ייחסו נגדו: שגרם להחסיר אחד משבטי-יה, שבגללו הסתלקה השכינה מיעקב, ששלמות עם ישראל נפגמה – מה עושה יהודה? הוא לא מתווכח, הוא לא מנסה לענות. הוא אומר לעצמו: קרה משהו נורא, אבל אין זמן לבזבז, אני עכשיו מתחיל מהתחלה! מהי המצווה הראשונה בתורה? “פרו ורבו”, אז אני הולך לשאת אשה. ומהגישה הזאת של להתחיל מהתחלה למרות כל מה שקרה – נברא המשיח! כי משיח יעבור עליו מה שיעבור עליו – הוא אלוף העולם בלהתחיל מהתחלה.

נקודת הגאולה אצל כל אחד מאיתנו זה המקום, שאני לא מזדהה עם הלא-טוב שהיה עד לפני רגע. שאני נפרד מהאמונה השקרית שהרע זה אני. זה נקרא לעשות תשובה. לא להתעלם ולהכחיש, חלילה! רק לומר: אני מודה שנכשלתי. היצר הרע הסיט אותי שוב. אבל אני מתחיל מהתחלה.

בא רבנו ואומר לך: תקשיב, אתה, באת מהשם. אתה, זה מישהו שמחובר להשם ולכל הטוב. ואם אתה לא בחוויה הזאת, תעשה תשובה.

איך?

אל “תיקח את ה’אני’ הלא טוב ותחבר אותו להשם”. לא! קח את ה”אני” הזה, תעיף אותו מפה. הוא לא קשור לכלום. הוא “אני” שיקרי. זה לא מי שאתה באמת. אתה, לא עושה עבירות. אתה, אין לך מידות רעות. אתה, אין לך בעיות באמונה. אז מה קרה? נרדמת. מה קרה? התכסית אבן. קרו כל מיני דברים, אבל זה לא מי שאתה באמת. אל תתבלבל!

אם אתה מבין את זה, אתה יכול לעשות תשובה. אבל אם אתה לא מבין את זה, אז אתה הופך להיות מוכחש, אתה מתחיל להכחיש את המציאות הפנימית שלך ומנסה להתחזק בכל הדיבורים הנכונים ולדקלם את כל הסיסמאות הנכונות, אבל יש פער עצום בין המידע התורני שאתה מצטט לבין האנרגיה שלך. הראש שלך אומר “כתוב פה, כתוב שם”… והאנרגיה שלך אומרת “הב, הב”…

האמת היא, שהרע זה אתה ה”לא אמיתי”. זה “אתה”, אבל לא אמיתי. זה לבושים צואים.

נניח שהחולצה שלי התלכלכה… ואני מתמלא בתחושה של: “אני מיואש… גמור… לא יודע מה לעשות… התלכלכה לי החולצה, איך אקבל שבת?! איך אכנס הביתה?! איך אצא ככה לרחוב?!” מה יגיד מיד מישהו שפוי מהצד? ‘מה הבעיה?! תוריד את החולצה!’ כך נשמע אדם, שלא מבין מה זה “אני לא אמיתי”. נתקע על משהו חיצוני שהתלכלך. מה פתאום להוריד?! הרי זה אני! איך להוריד?! לשים את החומר המגעיל הזה בתוך מכונת הכביסה?! מה פתאום?! זה אני!

אבל לעשות תשובה באמת זה מחייב להתחזק ב”עזות דקדושה”. להעז פנים ולומר: “רבונו של עולם, עכשיו אחרי שנפרדתי מהדבר הרע ההוא, אנא, מלך רחמן, פתח שערי שמים! בבקשה, אבא! איפה אתה? אני רוצה אותך עכשיו. איפה הקדושה? אני עכשיו ‘הבנאדם בדור’, היהודי שצריך לקיים את התורה ועליו מוטלת מצוות היום… השם יתברך, אני לא מרגיש אותך. אתה חסר לי. אני רוצה אותך. אני מבקש ממך: אני רוצה להתקרב! אני רוצה קשר איתך! עשיתי את שלי, אנא, עשה את שלך”.

 

 

אדם עשה משהו... נגיד, כעס על אשתו בפעם המיליון. עכשיו הוא הולך ואומר לה, "שמעי, אני מה זה מצטער, ממש מבקש סליחה", ואיך היא מגיבה? "אתה כל פעם עושה את זה וכל פעם בא לבקש סליחה. מה, אתה ילד קטן? לא סולחת!". ואז מה הוא יגיד לעצמו?

אם אתה מבין את זה, אתה יכול לעשות תשובה. אבל אם אתה לא מבין את זה, אז אתה הופך להיות מוכחש, אתה מתחיל להכחיש את המציאות הפנימית שלך ומנסה להתחזק בכל הדיבורים הנכונים ולדקלם את כל הסיסמאות הנכונות, אבל יש פער עצום בין המידע התורני שאתה מצטט לבין האנרגיה שלך. הראש שלך אומר "כתוב פה, כתוב שם"... והאנרגיה שלך אומרת "הב, הב"...

תגובות | 0

האימייל לא יוצג באתר.

התחברות

בואו להתחבר

ולהתעדכן על ארועים בשקוף ולקבל
מידי שבוע ניוזלטר והעלון.