מרכז שקוף, מבוא חורון טל. 08-9739000 דוא”ל [email protected]

  • EN
> מאמרים > ובחרת בחיים

ובחרת בחיים

מערכת שקוף | י״ב באלול ה׳תשע״ט

[ad_slid
התחברות

בואו להתחבר

ולהתעדכן על ארועים בשקוף ולקבל
מידי שבוע ניוזלטר והעלון.



“ואהבת לרעך כמוך”, “לא תשנא את אחיך בלבבך”, “לא תיקום” ועוד יותר מכך “לא תיטור” – כל אלו מצוות התורה שאנו מחויבים בהן יום יום: לאהוב את הזולת, לא לשנוא, לא לנקום על משהו רע שעשו לך ולא לשמור טינה… “ואהבת את ד’ אלוקיך בכל לבבך”, “את ד’ אלוקיך תירא”. המצוות מחייבות והן צו אלוקי הכי ברור שיש. איך מקיימים אותן?

ברור שהתורה שנכתבה על ידי בורא העולם, המכיר לנבכי נפשו הנפתלים ביותר של האדם, נכתבה על מנת להיטיב לנו, להאיר לנו ולגרום לנו אושר בחיים. והיא מנחה אותנו – חוץ מכל המצוות המעשיות הקיומיות התלויות בכלי מעשה – למצוות הקשורות בלב!

התורה מגלה לנו שאי אפשר לעבור את החיים ולהסתפק במעשים בלבד. אי אפשר לחיות חיים שלמים, לעשות ולעשות, אך הלב אינו במקום! אי אפשר רק ללמוד תורה, לעשות חסדים, ללבוש ציצית, לשמור שבת, והלב – שונא, כועס, מלא בטינה… זו אינה עבודת ד’ מספקת, ואם כך לא מדובר בחיים מספקים.

בדור שלנו, כה עמוקה הגלות והניכור בין האדם לקונו, עד כדי שהשנאה היא כבר לא עניין של בין אדם לחברו. השנאה היא בין האדם לעצמו, וממילא הסביבה סובלת… יהודי שאינו מרגיש אהוב – אינו יכול לאהוב. מי שלא חש בבירור שהמציאות שלו קיימת, שווה, נכונה, אמיתית, בעלת ערך עליון ונצחי – אינו יכול לחוש גם כבוד זהה כלפי אחרים, ומכאן הדרך קצרה לכל סוגי הבעיות.

המשגיח הרב וולבה זצ”ל כותב בספרו ‘עלי שור’ בפרק מידת הסבלנות, שאחת הבעיות כיום היא שאין לנו מספיק מדת סבלנות כלפי עצמנו… אם נדע לנהוג בעצמנו במידת הסבלנות, לקבל את עצמנו כולל הטעויות שעשינו, להכיל אותן, ומשם לעשות תשובה פנימית של התבוננות פנימית ומחשבה תחילה בטרם כל מעשה הנעשה על ידינו, ולהבין שזהו תהליך שלם של צמיחה עד שנגיע אל היעד הנכון, תהליך שכולל רצון, מבט אל האמת, והרבה אהבה – רק אז אפשר ליצור קרקע לגדילה ולפריחה.

לכך נדרשת עבודה המשקפת לאדם את ההתבוננות להכיר את עצמו, מעלותיו וחסרונותיו, והדרכים להתבונן ולחשוב כיצד מתקנים את נגעי עצמו. וכשהכול נעשה באורח חיי התורה והמוסר, אין טוב מכך לשעה ולדורות, והסביבה כולה מורווחת מכך.

נסיים בדברי רבותינו על המילים “ואהבת לרעך כמוך, אני ד'”. נשאלת השאלה: מה קשור “אני ד'” למצווה זו שהיא בין אדם לחברו? והשיבו רבותינו: “אני ד'” – המהפך שנאה לאהבה. כאן מלמדים אותנו רבותינו יסוד גדול בחיי האדם: אם אתה רוצה לאהוב אבל אתה שונא, מה תעשה? התשובה היא ‘אל תעשה’! לא אתה עושה את זה. אין בכוחך לשנות את הלב שלך. זה דבר שרק ד’ יכול לעשות, וזוהי גאווה לחשוב שניתן בכוח לשנות זאת לבד.

וכמו שאמרו חז”ל שיצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ואם אין הקב”ה עוזרו, לא היה יכול לו. כלומר עיקר העבודה שלנו היא לזעוק אל ד’ ולבקש שיהפוך לנו את הלב, שירחם עלינו, ויפתח לנו פתח של חמלה, של אהבה. כשהאדם עושה זאת, לפתע נפתחים לפניו כל השערים, כפי שמבאר הרב דסלר זצ”ל בספרו אודות העושה כן: יפתח לך האלוקים שערים – שניים: אחד בלבך ואחד בשמים.

לקראת ימי הרחמים והסליחות עלינו לשנס מותניים ולמצוא את השערים הללו בתוכנו, ואז, כשנפתח כאן פתח כחודו של מחט, יפתחו לנו למעלה פתח כפתחו של אולם, ונשיג כל הטוב הקיים בעולמנו.

אי אפשר לקיים מצוות מעשיות, ולהשאיר את הלב אטום וסתום. הכרת הרגש הוא חלק מרכזי בעבודת ד' ובהתקרבות לבורא עולם

אי אפשר רק ללמוד תורה, לעשות חסדים, ללבוש ציצית, לשמור שבת, והלב - שונא, כועס, מלא בטינה... זו אינה עבודת ד' מספקת, ואם כך לא מדובר בחיים מספקים

תגובות | 0

האימייל לא יוצג באתר.

התחברות

בואו להתחבר

ולהתעדכן על ארועים בשקוף ולקבל
מידי שבוע ניוזלטר והעלון.