מרכז שקוף, מבוא חורון טל. 08-9739000 דוא”ל [email protected]

  • EN
> מאמרים > בפעם הבאה שנפתח חומש נזָכר שאנו זוכים ברגע זה ממש להידבק בהשם יתברך

בפעם הבאה שנפתח חומש נזָכר שאנו זוכים ברגע זה ממש להידבק בהשם יתברך

ל' פאר | א׳ בסיון ה׳תשע״ט

[ad_slid
התחברות

בואו להתחבר

ולהתעדכן על ארועים בשקוף ולקבל
מידי שבוע ניוזלטר והעלון.



אחת המצוות המוטלות על כל יהודי באשר הוא – לקבוע עיתים לתורה.

ביום ובלילה. בחורף או בקיץ. בימים של עומס ושל חופש, תמיד תמיד יהודי מחויב ללמוד כל יום תורה, בלי חופשות ובלי אישורים חריגים.

חובה עלינו להבין את פשרה של המצווה זו. אמנם אנו מקיימים גם בלי שנבין כלום, כי כך אמר ה’. אך מוטל עלינו לקרב את הדבר אל ליבנו שנתחזק בקיום המצווה מתוך שמחה.

ישנה טעות רווחת כאילו מטרת לימוד התורה היא ידיעת המצוות על מנת שנוכל לקיימן כראוי.

אם כך הם פני הדברים – אזי חלקים רבים בתורה, שאינם נוגעים למעשה, חלילה, מיותרים. ואם כך, מהי המצווה הזו ללמוד תורה?

עיון חטוף בדברי חז”ל בענין לימוד התורה מביא אותנו להכרה כי יש כאן משהו עמוק, קסום ומהותי, הנוגע ללב האומה, לעצם קיומנו ולמהות הקשר שלנו עם בורא עולם.

לימוד תורה הוא פסגת הדבקות, באופן המושלם ביותר והגבוה ביותר, ששייך להרגיש כלפי הקב”ה. קודשא בריך הוא, אורייתא וישראל חד הוא. דבקות בתורה, משמעה – דבקות בהשם יתברך בעצמו.

הגמרא (ברכות) מפליגה בחובת התפילה ובמעלתה, בהיותה מהדברים העומדים ברומו של עולם, כי בתפילה “אנו עומדים לפני המלך”, עד כדי כך שאסור לעבור לפני המתפלל כיון שהוא חוצץ בין המתפלל ובין ה’ יתברך, כה מוחשי הוא הקשר האישי עם בורא עולם שמי שעובר שם הוא ממש מפריע!… ובכל זאת ישנם אנשים הפטורים מן התפילה! מי שתורתו אומנותו, כגון רשב”י וחבריו, פטור מן התפילה!

היתכן? מה זאת אומרת ‘פטור מן התפילה’? נכון שהם זכו ללמוד תורה עד כדי שזו אומנותם, אולם כיצד זה משחרר אותם מהצורך ומהחובה לקשר אישי-ישיר עם השם כמו תפילה?

התשובה נעוצה בהבנת המהות של מצוות לימוד תורה!

“ותלמוד תורה כנגד כולם” (פאה א, א) – תלמוד תורה הוא מצווה גדולה מכל המצוות. “כי נר מצווה ותורה אור” (משלי ו, כג) – כל המצוות מתוארות כנר, שבאמצעותו מגיע אור הנשמה אל האדם, אבל “ותורה אור”, התורה היא האור בעצמו.

כדי לקרב את הדברים אלינו ננסה לדמות זאת לחתן וכלה, הכלה רוצה להתקרב לחתן ומשום כך היא קונה לו מתנות, שולחת מכתבים ומוצאת כל דרך אפשרית להביע את הקשר העמוק שלה אליו. כל זה עד שהם נפגשים. אולם כאשר הם נפגשים והם יחד, אין צורך במתנות ולא במכתבים, לא במחוות ולא בטקסים, הם פשוט ביחד. המתנות נצרכות כאשר הם רחוקים ומעונינים להתקרב, אך כאשר נמצאים כבר יחד – זהו. אין צורך בשום דבר.

המצוות הן הדרך להתקרב להשם. “נר מצווה”, תרי”ג חוטין שבאמצעותם אנו מתקשרים עם אבינו מלכנו, אך ישנה מציאות שהיא מעל הכל – כאשר אנו נמצאים כביכול יחדיו עם השם יתברך.

“יקרה היא מפנינים” (משלי ג, טו) נאמר על התורה, דרשו על זה חז”ל “יקרה היא מכהן גדול הנכנס לפני ולפנים” – כהן גדול, האדם הקדוש ביותר, ביום הקדוש ביותר, נכנס למקום המקודש ביותר בעולם שבו השראת השכינה באופן הכי מופלא בעולם, ברגע שהוא פסגת הקרבה שבו ה’ מוחל וסולח לכל החטאים. אבל! התורה “יקרה היא מפנינים” – לימוד התורה גבוה יותר ממעמד נורא הוד שכזה, משום שבלימוד התורה אנו נפגשים-כביכול עם ה’, אנו מתחברים, לא דרך אמצעי, אלא אנו פשוט יחד עמו יתברך. כאשר אני לומד תורה, אני דבק כביכול בה’ עצמו!!!

בתפילה אני מתחבר להשם יתברך דרך המילים שלי – בהודאה, בבקשה, בתחינה ובהלל. אך בלימוד התורה אני מדבר את המילים של השם יתברך בעצמו. אני הוגה את מילות התורה, ודיבורי הוא דיבורו של השם. זו דבקות שאין למעלה ממנה.

רשב”י וחבריו, שכל חייהם דבוקים בתורה, פטורים מתפילה. אין זה “פטור” במובנו השטחי. אלא שרשב”י וחבריו דבוקים כל כך בתורה הקדושה עד שכל דרך אחרת של קירבה ודבקות תהיה בדרגה פחותה מאשר הלימוד עצמו. שכן הדבקות בתורה הינה החיבור עצמו לה’ יתברך.

חג השבועות הוא היום, שבו קיבלנו את היכולת ואת האפשרות להיות קרובים כל כך, להיות דבוקים כל כך, מחוברים ואהובים. בלי מחיצות, בלי שום “אבל”. דברי תורה אינם מקבלים טומאה.

אז בפעם הבאה שנפתח חומש, משנה או גמרא, בפשט או ברמז – נזָכר שאנו זוכים ברגע זה ממש להידבק בה’ יתברך. עצם הלימוד, והגיית המילים בפינו מחברים אותנו למקום הגבוה ביותר, לאבא היקר שלנו, למלך האהוב שלנו.

ברוך אלוקינו שבראנו לכבודו… ונתן לנו תורת אמת, וחיי עולם נטע בתוכנו. אשרינו שזכינו!!!

ישנה תפיסה רווחת כאילו כל המטרה של לימוד התורה היא ידיעת המצוות על מנת שנוכל לקיימן כראוי, האם זה נכון?

חג השבועות הוא היום, שבו קיבלנו את היכולת ואת האפשרות להיות קרובים כל כך, להיות דבוקים כל כך, מחוברים ואהובים. בלי מחיצות, בלי שום "אבל". דברי תורה אינם מקבלים טומאה.

אז בפעם הבאה שנפתח חומש, משנה או גמרא, בפשט או ברמז – נזָכר שאנו זוכים ברגע זה ממש להידבק בה' יתברך. עצם הלימוד, והגיית המילים בפינו מחברים אותנו למקום הגבוה ביותר, לאבא היקר שלנו, למלך האהוב שלנו.

ברוך אלוקינו שבראנו לכבודו... ונתן לנו תורת אמת, וחיי עולם נטע בתוכנו. אשרינו שזכינו!!!

תגובות | 1

האימייל לא יוצג באתר.

נכון שבתורה יש גם תכלית להיות דבוק על ידה בה’, אך המטרה העיקרית של לימוד התורה היא על מנת לדעת את המצוות ולקיימן, כפי שכתב רש”י עה”ת (ויקרא כ”ו ג’) “הוו עמלים בתורה על מנת לשמור ולקיים”. ובהקדמת החיי אדם כתב “ידוע שעיקר לימוד התורה הוא לידע מצותיה בכל פרטיה”. ובהקדמת הראשית חכמה כתב “שעיקר תורה לשמה היא התורה שאדם לומד כדי לקיימה”. ובס’ אור ישראל (להגר”י סלנטר זללה”ה סי’ כ”ז) כתב “תכלית המצוה של ידיעת התורה הוא לידע דיני התורה ומשפטיה על בוריין שיהיה לו הלכה ברורה בכל מקום איך לשמור ולקיים את כל התורה והמצוה”.
בברכה

חנן

התחברות

בואו להתחבר

ולהתעדכן על ארועים בשקוף ולקבל
מידי שבוע ניוזלטר והעלון.