מרכז שקוף, מבוא חורון טל. 08-9739000 דוא”ל [email protected]

  • EN
> מאמרים > זו החוויה שלי

זו החוויה שלי

חיים גרין | י״ב באלול ה׳תשע״ט

[ad_slid
התחברות

בואו להתחבר

ולהתעדכן על ארועים בשקוף ולקבל
מידי שבוע ניוזלטר והעלון.



מכירים את זה שלמדתם מושג חדש, ולפתע אתם נתקלים בו בכל מקום? חיפשתם לקנות רכב, נגיד טויוטה קורולה, בדקתם ב’יד 2′, ביררתם מה המחירון, שאלתם במוסך אם זה רכב אמין, ולפתע, ראה זה פלא, אתם רואים בכל פינה טויוטה קורולה. מה קרה? האם השבוע יצאו כל הקורולות ממחבואן? סביר להניח שלא. המכוניות היו שם תמיד. זה אתם שלא הבחנתם בהן עד היום.

לתופעה דומה בעבודת הנפש אנו קוראים “זו החוויה שלך”, או בראשי תבות: זה”ש.

קחו למשל את גרשון. לכאורה הוא צריך להיות המאושר באדם: הוא שותף בעסק מצליח בתחום הדפוס, רמת חיים מעל הממוצע, יש לו משפחה גדולה ויפה, אבל אם תשאלו אותו – החיים הם רצף אחד של סבל וכאב. כולם חותרים נגדו כל הזמן: השותף מנסה כל הזמן לדחוק את רגליו, העובדים מנסים לרמות אותו, הלקוחות באים תמיד בתלונות, ולמען האמת גם אשתו והילדים אף פעם לא מעריכים מה שהוא עושה למענם. “אין אמונה”, אומר גרשון בשכנוע פנימי עמוק. “אי אפשר להאמין לאיש. כל אחד חושב רק על עצמו ופועל למען האינטרס שלו”.

גרשון כמובן לא פראייר. הוא עומד על המשמר ולא נותן שיגנבו אותו. כתוצאה מכך היחסים עם כל סובביו מתוחים ומלאי חשד. בכל שיחה עם לקוח, ספָּק או אפילו חבר, הוא מנסה לזהות איך מנסים הפעם לסדר אותו. והוא לא תמים, גרשון. בהחלט לא. אנשים אולי מחייכים אליו ומדברים בנימוס, אבל הוא יודע היטב שבלב הם רוצים רק לרמות אותו. מכאן הדרך קצרה להטחת עלבונות, לפריצת מריבות ולרשימת שונאים שמתארכת מיום ליום. אז אולי יש לו, לגרשון, כסף ומעמד, אבל אין לו חיים. אין לו רגע אחד של נחת. רע לו, ורע לסביבתו.

אז מה עושים?

אחד הצעדים הראשונים בעבודה הפנימית של גרשון יהיה להבין שחוסר האמון זו החוויה שלו. אבל השאלה נשאלת מאליה: מה הפירוש “החוויה שלו”? האם הוא הוזה בהקיץ? האם הוא מדמיין דמיונות? האם הוא סובל מסכיזופרניה ושומע קולות שאינם קיימים באמת?

ובכן למילה “חוויה” יש שני פירושים במילון: השימוש הנפוץ יותר הוא במובן של אירוע מרגש וחיובי (“בין הזמנים היה מלא בחוויות ואטרקציות”), אבל בשפת העבודה הפנימית, החוויה היא האופן הייחודי שבו אתה חווה את המציאות. הדרך שבה אתה מביט על העולם כתוצאה מכל מה שעבר עליך מאז לידתך ועד היום.

גרשון למשל גדל בבית שבו שרר חוסר אמון קיצוני בין ההורים. מגיל אפס הוא ידע שאסור להאמין לאף אחד. משחר ינקותו הוא קלט שמאחורי כל אמירה של מישהו עומד תמיד אינטרס, וכל אחד דואג רק לעצמו. כולם מנסים לשקר לך ולנצל אותך, ואם תיתן במישהו אמון, ואפילו חלקי, בסוף תיפגע ותסבול.

זו היתה החוויה של גרשון הקטן. זו מציאות החיים שבתוכה הוא גדל. זה לא שהוא חונך כך. זה לא שההורים דיברו איתו והזהירו אותו לא לתת אמון. זה הרבה יותר עמוק: מבחינתו אלו עובדות החיים. זה המצב ואין בלתו. בן אדם אוכל, שותה, ישן – ולא נותן אמון. גרשון כלל לא מעלה על דעתו שיש צורת חיים אחרת. הוא לא יודע שאנשים אחרים מסתובבים בעולם ונותנים אמון בזולת, ואם מישהו ינסה לומר לו זאת, הוא יהיה בטוח ששוב מנסים לרמות אותו…

תארו לעצמכם שאתם נכנסים לפרפומריה לרכוש מוצר בישום כלשהו. אתם מבקשים להתרשם מריחו של המוצר, ומתיזים מעט על פרק כף ידכם כדי לרחרח. הריח נעים, אבל אתם רוצים משום מה לבדוק בושם נוסף. כדי שהריחות לא יתערבבו, אתם מתיזים עכשיו על פרק ידכם השנייה, אבל אז, לפתע, אתם חשים כאב וצריבה עזה. אתם מחזירים מיד את הבקבוקון בכעס אל המדף: איזה מין בושם זה, שכל התזה שלו כואבת? מי היצרן שהוציא לשוק בושם כה מכאיב? צריך להתלונן בקופה הראשית ולהמליץ לחברים להתרחק מהבושם הזה…

אבל רגע לפני שאתם מפגינים אכפתיות צרכנית כה מרשימה, אתם מבחינים שעל פרק כף ידכם יש איזו שריטה טרייה שלא הבחנתם בה. האלכוהול, שהוא אחד ממרכיבי הבושם, פגש את השריטה המדממת, והתוצאה הטבעית היא צריבה עזה. אז האם הבושם כואב? מה פתאום. הבושם נהדר ובפיתוחו הושקעו מיליוני דולרים. בבושם אין שום חיסרון. הבעיה היא בכם. לכם יש שריטה, לכם יש רגישות, ולכן אתם חשים כאב. לכל העולם הבושם הזה נעים ומענג. הכאב שחשתם זו כנראה החוויה הפרטית שלכם.

זה בדיוק מה שעובר על גרשון. ה”שריטה” שלו זה חוסר אמון, ואולי זו לא שריטה אלא פצע פתוח. כתוצאה ממציאות חייו ומאירועי עברו, הוא פיתח רגישות גבוהה לעניין הזה. כל סימן, ולו הקל ביותר, לחוסר אמון, מקפיץ אותו ומכניס אותו למלחמת הישרדות: זהירות. הולכים לרמות אותי. הולכים לבגוד באמוני. בשלב הזה גרשון יוצא לקרב, ואז יש כמובן עלבונות, האשמות, מריבות, כעסים וחוזר חלילה.

ישועתו של גרשון תגיע רק כשהוא יבין שחוסר האמון בכל אדם זו חוויה סובייקטיבית שלו – שאינה המציאות האובייקטיבית. הוא רואה את כל העולם דרך המשקפיים שלו – שבנקודה הזו של מתן אמון הן סובלות מעיוות. בעולם יש הרבה טוב ואנשים שראויים לאמון, אבל מעיניו של גרשון הם נעלמים.

קשה עד בלתי אפשרי לעשות את עבודת הבירור הזו בלי עזרה חיצונית. גרשון יצטרך סיוע של תומך או חבר טוב, שיעזור לו לזהות את הטעות התפיסתית הבסיסית, ולהבין שזו אינה מציאות אלא בסך הכול החוויה הפרטית שלו.

הזיהוי ש”זו החוויה שלך” הוא רק הכניסה, השלב הראשון, בעבודה פנימית. אם גרשון ירצה לרפא את עצמו ולהפסיק לסבול, הוא יצטרך לעבור דרך הכאב, ועל כך בעז”ה במאמר הבא.

לגרשון לא חסר שום דבר בחיים, אבל אין לו רגע של שלווה. כולם רוצים לרמות אותו. כולם רוצים לנצל אותו. האם זו אכן המציאות או שזו רק החוויה הפרטית שלו? * מאמר ראשון בסדרה

מגיל אפס הוא ידע שאסור להאמין לאף אחד, שמאחורי כל אמירה עומד תמיד אינטרס, וכל אחד דואג רק לעצמו. זו החוויה של גרשון הקטן. זו המציאות שבתוכה גדל. מבחינתו אלו עובדות החיים. זה המצב ואין בלתו

תגובות | 3

האימייל לא יוצג באתר.

מדהים!! אמיתי כל כך ומוגש בצורה מובנת ומחברת

שחר

מוסבר יפה ומדהים ביותר

אבי

יפה ברור ומחזק!!!

שלומי

התחברות

בואו להתחבר

ולהתעדכן על ארועים בשקוף ולקבל
מידי שבוע ניוזלטר והעלון.