מרכז שקוף, מבוא חורון טל. 08-9739000 דוא”ל [email protected]

  • EN
> מאמרים > טעים לך האוכל?

טעים לך האוכל?

מ' לוינטל | ל׳ בניסן ה׳תשע״ח

[ad_slid
התחברות

בואו להתחבר

ולהתעדכן על ארועים בשקוף ולקבל
מידי שבוע ניוזלטר והעלון.



זה זמן שאין לי הרגשה של טעם באוכל.

מה קרה?

הרי אני בהקפדה על תזונה בריאה – פירות, ירקות, קינואה, בלי חומרים משמרים… מה השתבש בדרך?

רבנו אומר בספר במידות: “מי שאינו מרגיש טעם באכילתו, ידע שניתק ממנו השם יתברך”.

התרחקתי מהשם. התרחקתי מהלב שלי.

לא טעים. אבל איך הגעתי למקום הזה?

רציתי לאכול בריא, אבל מה שכחתי בדרך?

שכחתי בדרך את ההנאה. זה חלק מהעניין. זה חלק מהברכה על האוכל. “ברכות  הנהנין” כשמן כן הן, שהאוכל יהיה בריא – כן. שיהיה מזין – כן, אבל שיהיה גם טעים!

“ומי שיכול להתעורר התנוצצות האותיות שבכל מעשה בראשית שיש בכל דבר, אזי אכילתו ושתיתו וכל תענוגיו אינו אלא מהתנוצצות האותיות שבאכילה ושתיה, בבחינת: ‘ויאכל וישת וייטב לבו’…” (ליקוטי מוהר”ן, תורה יט).

אז אנחנו לא כאלה צדיקים שבכוונה תחילה מעוררים את התנוצצות האותיות שבאוכל, שרואים את האותיות ואת ההתנוצצות שלהם באוכל, אבל אנחנו יכולים בהחלט להבין איך בפשטות אחרי כל האוכל הבריא בסופו של דבר צריך להיות לנו טוב על הלב!

האכילה היא דבר גבוה עד כדי כך, שאם בסופו של דבר אנו לא מגיעים ל”ייטב ליבו”, גם אם אוכלים את האוכל הבריא ביותר שיש, לא העלינו את הניצוצות של האוכל.

בקיצור, מה שהצדיקים עושים עם האותיות שיש בכל מאכל, אנחנו יכולים לעשות עם הלב. עם ההנאה.

פשוט – לבחור מה לאכול. להרגיש מה מכניסים לפה. האם זה טעים לי? האם יהיה לי טוב אחרי זה? האם זה משמח אותי? ואם לא, איזה אוכל משמח אותי?

“וכל חכם פשוט יכול לידע האותיות שבו נברא הדבר הזה שאוכל. כי מי שיודע הכח של מתיקות ומרירות, חריפות ומליחות, שזה מרכך וזה מקשה, זה מגדיל וזה מקטין, זה מכוץ וזה מרחיב, ויודע התחלקות האותיות… ויודע האותיות השיכים לכל ספירה וספירה, ויודע כח של כל ספירה, שזה רך וזה קשה וכו’, אזי על ידי שטועם איזה דבר או רואה איזה דבר, הוא יודע ומבין הצרופי אותיות שבו נברא זה הדבר. כי כל דבר נשתנה בטעמו וריחו ותמונתו – הכל לפי צרופי אותיות של לשון הקדש, ששקל הקדוש ברוך הוא בחכמתו וברצונו הפשוט כך וכך אותיות שיברא בהם דבר זה” (שם).

השם ברא צבעים למאכלים – תפוחי עץ אדומים וירוקים וצהובים, עגבנייה אדומה, תפוז כתום, ענבים סגולים… וטעמים מגוונים – חריף, מלוח, מתוק… ומרקמים שונים – רך, קשה, עם קליפה או בלי… וריחות שונים וצורות נבדלות… אז אחרי הכול אם האוכל הוא כל כך גבוה, איך נדע מה לאכול? מה עלינו לבדוק לפני שנאכל? הרי איננו אפילו בדרגה של החכמים הפשוטים שיודעים את סודות הקבלה באוכל, ומה נעשה?

רבנו ממשיך ונותן עצה:

“וזה בחינת: ‘ומציון יסעדך’ – שיהיה סעדתך, הינו האכילה ושתיה וכל התענוגים, מציון וסימן האותיות המצינים ומסמנים בכל דבר, כי הטעם והריח והתמונה הוא ציון וסימן על האותיות שיש בדבר הזה” (שם).

הטעם, הריח והתמונה הם הציון והסימן של האותיות במאכל הזה.

מתבוננים במאכל – בטעם שלו. בריח שלו. במראה שלו. וזה מסמן לי האם לאכול או לא, ואז מקשיבים ללב – האם אני רוצה לאכול? זה יהיה לי טוב? האם אני ברוגע בזמן האכילה?

“ומי שאוחז במדרגה זו, ‘ומציון יסעדך’, מזה מאיר לבו. כי שם הלב הוא על ידי שמקבל ונזון משופרא דשופרא” (שם).

 

זה זמן שאין לי הרגשה של טעם באוכל.

מה קרה?

הרי אני בהקפדה על תזונה בריאה – פירות, ירקות, קינואה, בלי חומרים משמרים... מה השתבש בדרך?

לא טעים. אבל איך הגעתי למקום הזה?

רציתי לאכול בריא, אבל מה שכחתי בדרך?

להרגיש מה מכניסים לפה. האם זה טעים לי? האם יהיה לי טוב אחרי זה? האם זה משמח אותי? ואם לא, איזה אוכל משמח אותי?

תגובות | 3

האימייל לא יוצג באתר.

פשוט מדהים!!!!!!!!!

מרים

לא רוצה גבולות. רוצה לאכול מה בא לי. נמאס לי לאכול צמחים. חייבת מתוק!

אני

תודה!!!!

יובל

התחברות

בואו להתחבר

ולהתעדכן על ארועים בשקוף ולקבל
מידי שבוע ניוזלטר והעלון.