מרכז שקוף, מבוא חורון טל. 08-9739000 דוא”ל [email protected]

  • EN
> מאמרים > להדליק אורות גבוהים?

להדליק אורות גבוהים?

הרב נעם שרעבי | ח׳ בטבת ה׳תשע״ט

[ad_slid
התחברות

בואו להתחבר

ולהתעדכן על ארועים בשקוף ולקבל
מידי שבוע ניוזלטר והעלון.



בשני מצבים אנו פוגשים את היהודי המצוי בימינו, או שהוא ‘עף על עצמו’ או ‘מיואש מעצמו’…

כל דורש השם בדור הזה מחפש משמעות פנימית, רוצה קרבת השם, מבקש לחוש אלוקות ולא רק לקרוא על כך בספרים.

והשם הטוב פותח לו שערי גן עדן, נותן לו לטעום טעימה מהאור הגדול של התורה והמצוות, עוזר לו לחוש מהו טוב אמתי טהור וזך… ואז – מכבה לו את האורות.

נגמר.

עכשיו לֵך תעבוד, תבנה מדרגה אחר מדרגה, תלמד ותתפלל, עד שתגיע לאותו האור מתוך עמל ויגיעה…

נשמע מבאס?

מבאס מאוד, בפרט שאינך בעל כשרון גדול בלימוד, ולִבך סגור בתפילה, ומידותיך לא משהו…

אבל, יש לך משהו שאין לאף אחד אחר – אתה בעל תשובה, יצאת ממצרים, טעמת טעם אלוקות מהו. עכשיו מבקשים ממך לבנות את התהליך בצורה נכונה ועם המון מבחנים בדרך. מבחני נאמנות ועקביות, מבחני אמונה ובטחון, שגרה אפורה, חוסר חשק וטעם… והכל בשביל לנסות ולראות אם תלך אחרי השם יתברך או תברח לפיתוי היצר של האורות הגבוהים והטעמים החריפים.

זאת הסיבה לכך שיש כל כך הרבה בעלי תשובה כבויים ומיואשים. “ניסינו” – הם אומרים, והם באמת ניסו – “ולא הלך”… הכל התפקשש, נמרח, ברח. לא קדושה ולא נעליים.

ולצִדם אנו פוגשים בעלי תשובה דלוקים, מלאי אור. “הכל זה מתיקות אלוקית, אחי… שחרר, קח הכל באיזי, יש השם, יש הכל!” נשמע נחמד? אבל זהו, שלא.

גם אלו המוארים-לכאורה חווים קריסת מערכות בשלב מסוים, ואם לא – הם עלולים לברוח לחציית גבולות בעקבות השגת האור הנכסף; סמים, שתייה חריפה, חוסר סדר בחיים וכו’. ”העיקר להיות בשמחה”, הם אומרים… ובאמת למראית עין חיוך מרוח על פניהם, אך בתיהם בהתפוררות, נשותיהם בוכיות וילדיהם מתפרקים.

מה עושים?

“אָדָם לְעָמָל יוּלָּד וּבְנֵי רֶשֶׁף יַגְבִּיהוּ עוּף” (איוב ה, ז) – איש שלם קרוי ‘אדם’, ואת התואר הזה הוא מקבל כאשר הוא מייחד את חייו לעמל, לבנייה, לתהליך בריא, להשגת מטרות נכונות של קרבת השם וצדיקים וכו’.

יעקב אבינו מברך את יששכר: “וַיַּרְא מְנֻחָה כִּי טוֹב… וַיֵּט שִׁכְמוֹ לִסְבֹּל” (בראשית מט, טו) – מה הקשר בין שני חלקי המשפט? הרי אם המנוחה טובה, אז למה לא פשוט לנוח?

כי מנוחה אמתית מגיעה רק לאחר טרחה והכנה ובנייה נכונה ועקבית. אם אין עמל, אין ממה לנוח, אלא רק רפיון ידיים ורפיסות קומה. נבראנו כדי לעמול בעולם הזה, אך בבחירתנו ליהנות מעצם העמל, מהיגיעה, מהחיפוש והמסע.

מאידך, “וּבְנֵי רֶשֶׁף יַגְבִּיהוּ עוּף” – היזהרו, אומר לנו איוב, לא להיות מאלו המחפשים רק אורות והארות ומעונינים לגעת בשמים, כמה שיותר מהר ועם כמה שפחות עמל ובנייה קדושה. גישה כזאת היא מזיקה ומושכת את האדם להשגת אורות גבוהים בדרכים אסורות, בנוסח: “עוף על עצמך, העיקר זה דבקות, שמחה, אורות”… היא מפילה אותו לתוך סחרור עצמי של ריבוי אור, השורף ומכלה את ימיו בגשמיות וברוחניות ומוציאו ממעגל החיים של עמל וסדר הראוי לו כאדם.

רק כאשר אדם מתמסר לתהליך של בנייה עצמית נכונה, מתוך עמל ויגיעה בריאים וראויים למדרגתו, קומתו כ’אדם’ נבנית, ועִמה אשתו וילדיו.

ואז גם תורם של האורות להגיע, כראוי וכנכון, “כי אור להביות הלב של איש הישראלי הוא עד אין סוף” (ליקו”מ, תורה מט).

 

 

תגובות | 0

האימייל לא יוצג באתר.

התחברות

בואו להתחבר

ולהתעדכן על ארועים בשקוף ולקבל
מידי שבוע ניוזלטר והעלון.