מרכז שקוף, מבוא חורון טל. 08-9739000 דוא”ל [email protected]

  • EN
> מאמרים > להודות ולהודות

להודות ולהודות

גידי דבוש | י״ח באייר ה׳תשע״ט

[ad_slid
התחברות

בואו להתחבר

ולהתעדכן על ארועים בשקוף ולקבל
מידי שבוע ניוזלטר והעלון.



שלום חברים

ברוך ה’, כולנו לוקחים חלק בשמחה עם התנא האלקי רבי שמעון בר יוחאי אצל ציונו הקדוש במירון או בכל מקום ומקום, ביום ספירת הוד שבהוד.

הרבה קולמוסין נשתברו בביאור ספירת ההוד…

בקצרה: ספירת הוד מקומה בקו השמאלי ומסמל את צד הגבורה, דין. ספירות נצח והוד הם הרגלין,  [נצח מקביל להוד, קו ימין, חסד]. כמו שנצח תפקידו להוציא לפועל את מדת החסד, כך הוד תפקידו להוציא לפועל את מדת הגבורה.

הצד המעשי, הוד הוא לשון הודיה, להודות לקב”ה על כל החסדים אשר גמלנו. והוא גם לשון הודאה, להודות על האמת ולהתרחק מהשקר. וכן צד הגבורה שבו מלמד על ההתגברות על יצר הרע, גם כשאין שכל ולא מבינים.

לא לחינם קיימים שני פירושים למילה הוד. כי שניהם קשורים זה בזה. כאשר אדם מודה באמת ומתרחק מהשקר, הוא זוכה להודות ולשבח לקב”ה ממקום אמיתי, בלב שלם.

בעבודת הנפש יש יסוד, המעמיד את כל הבניין.

הרב דסלר מסביר שהבסיס לכל עבודת ה’ היא הנתינה. הנתינה היא תנועה של התקרבות לטוב הנצחי. לעומתה הלקיחה היא הבסיס לכל רע ומייצרת תמיד התרחקות.
בעולם הרגשי, הנתינה החשובה ביותר,  היא בעצם היכולת לזהות ולהכיר בקושי ובמצוקה.

נקח דוגמה,

ילד מציק לאחיו ולאחיותיו.
האבא: למה אתה מציק? תפסיק!
הילד:  הוא התחיל! זה לא בגללי!
האבא: לא נכון, תמיד אתה רב עם כולם, אתה אשם!

עכשיו בואו נבין: הילד באמת מרגיש שהוא לא אשם במריבה, והכל בגלל האח. מבחינתו, זאת המציאות וזוהי האמת.
ככל שהחוויה הזאת תישנה, תיווצר בילד תחושה חריפה של אי צדק, שכל מה שרואים בו זה רק תפקוד חיצוני, כמו רובוט, שאף אחד לא באמת מתעניין ברגשותיו ובעולמו הפנימי.

תחושה זאת עלולה לתת לו הצדקה למעשים אסורים ולהתדרדרות כללית.
הוא חושב: אם ממילא רואים רק את הצד החיצוני שלי, רק את ההתנהגות, אז מה זה משנה מה שאעשה בסתר?

בחוויה שלו, השני אשם, והוא רק הגן על עצמו.

לו האבא היה מאשר תחילה שהוא מבין את תחושתו, הוא היה מישיר אליו מבט ואומר: אני רואה שאתה מרגיש שזאת לא אשמתך, שאחיך גרר אותך למריבה, הוא לא התייחס אליך בכבוד, זה מאוד מעליב אותך.

אם האישור היה אמיתי ולא משוחק, הילד היה נרגע. הוא קיבל אישור לתפיסה שלו. הוא לא צריך להיאבק ולהוכיח שהוא קיים. רואים אותו ומכבדים את עולמו.

כעת אפשר לומר לו: תקשיב, אבל גם אתה היית לא בסדר. גם אתה פגעת באחיך. גם אתה צריך להתנהג יפה.

הפעם, הוא יקבל את הדברים. יהיה לו הרבה קל לקבל את הגבול, כי קיבלת את החוויה שלו, נתת לה מקום.

ברגע שהיתה הודאה של האבא לאיך שהילד רואה את המציאות, הנפש של הילד מגיבה בהודיה: אני נרגע כי אתה מקבל אותי, תודה.

עד כאן המשל.

גם בתוכנו יש ילד. והדברים הבסיסיים שהוא זקוק להם, זה אהבה והערכה, התעניינות וגבולות.

כאשר אדם מזהה את הילד שיש בתוכו ונותן לו הכרה, כאשר הוא מסכים ומאשר לו שהוא זקוק לאהבה והתעניינות. שהוא באמת צודק. שהצורך שלו לא מופרע או משונה או סתם לא מתאים. אם באמת הוא נותן את ההכרה הזאת, הוא יוכל בהמשך לומר לו ‘אתה לא יכול לגרום לי לדרוש את זה מאשתי, זה יפגע בה. אי אפשר לדרוש קשר וחברות’.

כשהילד מקבל הכרה [הודאה באמת], הוא מגיב ברגיעה. וההודיה שלו מתבטאת בכך שמסכים לקבל גבול. אם תיתן לו מקום לספר לך שהוא בודד, שהוא זקוק לחום ותשומת לב. הוא יאפשר לך לכבד את אשתך ולא לדרוש ממנה שום דבר.

כשאין מאבק אפשר להרגיש שיש ביננו ברית ידידות, שאנחנו חברים. מהמקום הזה אפשר לנתב את הצרכים הללו לאפיקים חיוביים ויצירתיים, ללימוד והעמקה ולתפילה. וכמובן שאדם כזה יעורר הרבה הערכה ואהבה בסובבים אותו ובפרט בבת זוגו.

זהו בעצם מה שרבינו מכנה בליקוטי מוהר”ן “שלום בעצמותיו”, שיהיה שלום בתוך האדם עצמו, בין הנפש לגוף, או – אם תרצו – בין הנשמה לנפש.

אבל כשאדם מתעלם מהילד בתוכו שזועק לאהבה ותשומת לב, הוא מתחיל לפתח דרכים להשקיט את הרעב באמצעי מילוי חצוניים. היות והוא לא נותן לעצמו הכרה בצורך הרגשי, הוא יתחיל לנסות לקחת כבוד והערכה מבחוץ, כפיצוי סמלי על החוסר והריק בתוכו. הוא יתחיל לקחת בכוח כבוד, לקחת הערכה, להילחם ולהתחרות באחרים, לריב ולהעלב.

רוב הבעיות בשלום בית ובחינוך הילדים באות מהמקום הזה. כשיש הכחשה של הילד, האדם הופך ללקחן.

אם יש הודאה – תהיה הודיה. אם אין הודאה – יש מאבק.

אולי אפשר לחבר זאת לאמירתו הידועה של רבי שמעון בר יוחאי “אנן בחביבותא תליא מילתא” אנו תלויים באהבה שביננו. בחברות, בעין הטובה, בקבלת האחר.

יה”ר שנזכה לברית ידידות ביננו לבין עצמנו ועם כל סובבנו, וכך נוכל  לשמוח ולהודות ולשבח לה’ יתברך על כל החסדים והנפלאות שהוא עושה עמנו.

שבת שלום

גידי

כאשר אדם מזהה שיש בתוכו ילד כזה, ונותן לו הכרה- אני רואה שאתה זקוק לאהבה והתעניינות, אתה צודק. הוא יוכל להמשיך ולומר לו- אבל אתה לא יכול לגרום לי לדרוש את זה מאשתי

כשהחלק של הילד מקבל הכרה/הודאה באמת, הוא יגיב ברגיעה

תגובות | 2

האימייל לא יוצג באתר.

כ”כ מדוייק. כ”כ אמיתי. תודה על הדברים החודרים היישר ללב, עושים סדר ומגדירים תחושות שהיו עמומות עד כה… יישר כח גדול.

שרוליק

התחברות

בואו להתחבר

ולהתעדכן על ארועים בשקוף ולקבל
מידי שבוע ניוזלטר והעלון.