מרכז שקוף, מבוא חורון טל. 08-9739000 דוא”ל [email protected]

  • EN
> מאמרים > מדוע אנחנו “גלותיים” כאלו ולא מצליחים להיגאל?

מדוע אנחנו “גלותיים” כאלו ולא מצליחים להיגאל?

גילה נ' | כ״ט באדר ב׳ ה׳תשע״ט

[ad_slid
התחברות

בואו להתחבר

ולהתעדכן על ארועים בשקוף ולקבל
מידי שבוע ניוזלטר והעלון.



פגשתי אותה שוב לאחרונה. את י’, חברת ילדות יקרה.

מה היא לא עשתה כדי סוף סוף להתחתן? איזו סגולה לא ניסתה? מאיזה רב בארץ ובחו”ל לא בקשה ברכה? איזה קבר של צדיק לא פקדה? לאיזו שדכנית לא פנתה? בשנים האחרונות, העדפתי לא להיתקל בה. היא כבר ממש הלכה ודעכה. וזה מובן. רצון חזק כל כך, שאינו ממומש, הוא קשה מנשוא.

אבל השי”ת גם את י’ לא שכח. הגיע זמנה. בדרך נפתלת ומופלאה כשלעצמה הכירה בחור, השתכנעה בהתאמה ביניהם… העיקר, התחתנו… אפילו זכו כבר לחבוק ילד משלהם…

נו, ועכשיו אני פוגשת אותה. מצפה לראות אותה נוטפת שמחה וגיל, זורחת ומאירה לפחות כמו השמש בקיץ – אבל מצאתי מולי מישהי עם אותה הבעת עוגמה מתוסכלת כמו בשנות ההמתנה הממושכות.

“כן, הוא אדם טוב. לא, הודו להשם, אין בעיות פרנסה. באופן כללי, הכל ממש סביר”.

נו, אבל???

“כן, אבל את יודעת בתור נשואה כבר אין לך עצמאות, את כבולה לבית, לילד, לבעל… איפה הסופשי”ם הספונטניים שהיינו עושות?

איפה כל ציפורי הדרור שהרגשנו?

איפה הכספים שיכולנו להוציא בלי לתת חשבון?

להתחתן זה בעצם לאבד את החירות. וזה קשה! לא אמרתי שאני רוצה לחזור ולהיות רווקה, אבל אני לא מפסיקה להתגעגע…”

יצאתי מהסמול-טוק הזה הלומת רעם. מה הולך פה? מילא, אם בתור רווקה היה לה כזה טוב ומדהים, אולי הייתי מצליחה קצת להבין את זה. אבל היה לה רע! רע מאוד!! איך היא שוכחת??? למה היא מתגעגעת???

אבל אז נזכרתי בעצמי על עצמי, בכל אותן הפעמים, שברחמי השם עלי עוד פסגה שנכבשה, עוד תקווה שהתממשה, עוד גאולה שהתרחשה – התמכרות שנגמלתי, רגש קשה שהתנקיתי, שלב בחיים שעברתי, מצוקה שנרפאתי – האם טעמתי אז טעם גן עדן או נזכרתי בגעגוע בגיהנום הקודם?

האם הרגשתי שיכורת ניצחון והצלחה או נאחזתי עדיין בכל כוחי בלפני?

למה זה ככה? מדוע אנחנו “גלותיים” כאלו וכל כך מתקשים להיגאל?

מה כבר יש לי בגלות הזאת?

רסיסים של כלום! כזאת בדידות.

כזאת עבדות. כזה כאב. כזה ניתוק. כזה ריסוק. כזאת בושה. כזאת חולשה. כזה ריק. כזה שבר.

אז על מה אני לא רוצה לוותר? למען השם!

על מה אני לא רוצה לוותר?? ממה אני לא רוצה להיפרד? מה יש לי בחיים?

מה כל כך מתוק לי בגלות האפילה הזאת, עד שאני לא רוצה להחליף אותו באור האורות של הגאולה השלימה?

כל כך אני חולה?!

כל כך אני חולה עד שאני לא רוצה להבריא; לא רוצה שייקחו לי – ועוד את מה – את הזוועות של החיים שלי?!!

למה אני מעדיפה אותי בודדה ומורעבת וחרדה ומושפלת, ומתה כל יום מהתחלה – ועדיין עוצמת עיניים מפחד הגאולה?

איך השם יגאל אותי אם אני לא רוצה להיגאל?? ועד מתי אני אמשיך להתענג מליילל??

*

ואז, באחת ההתבודדויות האחרונות, הבנתי.

הבנתי, שזה חלק מהגלות שלי; שהתאהבתי בה וברע ובמר ובחושך. זו בדיוק המחלה הנוראה שלי; זה שכיף לי לבכות, זה שכיף לי לסבול וליפול ולא להצליח לקום.

אתה מבין, השם – יש משהו כיף בגלות.

חלק מהכיף של הגלות זה לחוות רחמים; להיות מסכנה כזאת, אומללה, סובלת, מיוסרת… ובאיזה רגע מכונן לקבל פיסת רחמים מאנשהו; מבט מבין ומלטף, אנחה של חמלה, מבט של חיבה… ואז לקום לתחייה ולהתמוגג: “אחחח, זה היה שווה! סוף סוף מישהו הבין עד כמה אני מסכנה”…

חלק מהכיף של הגלות זה לטעום פירורי אהבה מדומה אחרי צום שנתי.

מדובר בפירורים שאין כמותם…

עובדים בשבילם קשה, מתרוצצים, מְרצים, מפצים, ואז מקבלים חיוך כזה חמוד שאפשר לדמיין שיש בו פיסת אהבה…

ואם אני זוכה לשמוע מילת הערכה בעמק הבכא של הגלות, שווה לי להמשיך לסבול פה עוד יובל שאחריו תבוא מילה נוספת…

הצילו! השם! איזו גלות מטורפת!

תראה כמה אני כמהה לרחמים, ששווה לי לסבול בשבילם.

תראה כמה רחקתי והתנתקתי עד שאני מעדיפה אהבה שקרית ומוכרת על פני האהבה האמתית והשלימה שלך, שנראית לי בלתי מושגת.

תראה איך התרגלתי לשמוח במילה טובה שאני מקבלת פעם בשנה, עד שאני חושבת שזה שווה את זה, ולא מבינה שלפי מי שאני באמת, מגיעות לי 365,000,000 מילים טובות בשנה. תראה, אבא, איך אני מלקקת את הטעמים שהגלות מפרגנת לי ברוב טובה, ולא מבינה שאלו רק פירורים מהדבר האמתי שאקבל בגאולה.

אבל אם הייתי יודעת מה הם רחמים – שלך, ומה זו אהבה – שלך, ומהי הערכה – ממך, ומהו הטוב – שלי, ומהי התאחדות – איתך, הייתי ממשיכה להסתתר מהגאולה?! או שהייתי שוכחת שזה כיף להיות חולה ורצה אחריך כמו אילה?!

אז אולי במקום לצעוק על עצמי הסתומה והאטומה והאיומה, איך אני מעזה ואיך אני לא מתביישת ושבגללי הגאולה מתעכבת…

אולי במקום זה אני אבקש ממך, אבא, ברחמיך ובאהבתך, הטעימני נא טעם גאולה…

עזור לי לרצות להיגאל מעבדות, מכלוב שסוגר על נפשי… לנתק מחיצות של אימה והתנגדות לטוּב, ליציאה לחופשי… שאסכים לוותר על קישואים ואבטיחים, אדומים מדם שיעבוד… שאפסיק לאחוז במסכנוּיוֹת, ואצליח להיות מקרה לא-אבוד…

אבא, עזור לי לבחור להאמין בגואל, להפסיק ליילל, להאיר את הליל וללכת אחרי משה עם כל עם ישראל!

מה היא לא עשתה כדי סוף סוף להתחתן? איזו סגולה לא נסתה? מאיזה רב בארץ ובחו"ל לא בקשה ברכה? איזה קבר של צדיק לא פקדה? לאיזו שדכנית לא פנתה? בשנים האחרונות, העדפתי לא להיתקל בה. היא כבר ממש הלכה ודעכה. וזה מובן. רצון חזק כל כך, שאינו ממומש, הוא קשה מנשוא...

חלק מהכיף של הגלות זה לטעום פירורי אהבה מדומה אחרי צום שנתי. מדובר בפירורים שאין כמותם... עובדים בשבילם קשה, מתרוצצים, מְרצים, מפצים, ואז מקבלים חיוך כזה חמוד שאפשר לדמיין שיש בו פיסת אהבה... ואם אני זוכה לשמוע מילת הערכה בעמק הבכא של הגלות, שווה לי להמשיך לסבול פה עוד יובל שאחריו תבוא מילה נוספת...

תגובות | 8

האימייל לא יוצג באתר.

פשוט מדהיםםם ! תענוג, מרים ונותן בהירות חדשה.. מתחילים מהתחלה!!

ילדה חכמה ודחויה

כל כך נכון ומדויק לכל טוב שמגיע אלינו -צריכים לאחוז חזק כדי לא להיבהל ולהרגיש לבד וזר בטוב החדש כ”כ..

יובל

וואו. ממש נותן בהירות. תודה!

אסתר

ווואו. תודה להשם על המילים שלך!
מילים של גאולה.

אורית

תודה, כל כך נכון. וכל כך מעודד שאפשר להתפלל גם על זה…

רות

מדהים מדהים וכ”כ אמיתי

מצפה לגאולה השלימה

וואו עכשיו אחרי שקראתי מה שכתבת בפשטות כ”כ ובצורה כ”כ אמיתית אני מוצאת את עצמי שם.
שנזכה להגאל

רחלי

חזק כל כך, ונכון על עצמי, טוב לדעת שאיני היחידה, תמשיכי לחזק!

מדריכה לשעבר שמתגעגעת

התחברות

בואו להתחבר

ולהתעדכן על ארועים בשקוף ולקבל
מידי שבוע ניוזלטר והעלון.