מרכז שקוף, מבוא חורון טל. 08-9739000 דוא”ל [email protected]

  • EN
> מאמרים > לעבור דרך הכאב

לעבור דרך הכאב

חיים גרין | כ״ה בתשרי ה׳תש״פ

[ad_slid
התחברות

בואו להתחבר

ולהתעדכן על ארועים בשקוף ולקבל
מידי שבוע ניוזלטר והעלון.



“הבעיה שלי היא דחיינות,” הצהיר אריה בפתיחת הפגישה עם התומך. “אני דוחה כל הזמן מטלות חשובות.” מה למשל? לבקש העלאת שכר מהמנהל שלו.

אריה הוא אח במקצועו, ועובד בעמותה למתן שירותים רפואיים המחסנת ילדי בית ספר באזור המרכז. המנהל שלו מרוצה ממנו ומאציל עליו סמכויות, אבל הדבר לא מתבטא בתחום השכר. עובדים שהתקבלו אחריו ומשקיעים פחות ממנו, משתכרים יותר. ולא שהמעסיק סירב אי פעם לבקשותיו של אריה; הוא פשוט מעולם לא ביקש העלאה.

“כמה שנים אתה עובד שם?” שואל התומך.

“ארבע שנים.”

“וכל כמה זמן אתה מדבר עם המנהל בנושאי עבודה?”

“פעמיים שלוש מדי יום,” משיב אריה, ועונה מיד לשאלה המתבקשת: “אבל אף פעם לא היתה הזדמנות לדבר איתו על המשכורת. פעם העמותה היתה בקשיים, ופעם אחרת הוא היה עצבני, ופעם סתם הרגשתי שזה לא הזמן….”

חודשיים לפני פגישתו עם התומך, הבטיח אריה לאשתו שאחרי החגים הוא יאזור סוף סוף אומץ ויבקש את ההעלאה המיוחלת, אבל הוא דוחה זאת שוב ושוב, ובעצמו לא מבין מדוע…

*

“אחרי החגים” זה עכשיו. חודש חשוון זה הימים הנוראים של הדחיינים. עד עכשיו היה להם תירוץ נפלא: החגים. פתאום התירוץ נעלם והם חוזרים לסבול מהדחיינות שלהם במלוא חריפותה.

למה בעצם אנחנו דוחים מטלות? למה אריה דוחה שוב ושוב את השיחה עם המנהל? אריה בחור חכם, והוא יודע איזה מחיר הוא משלם על כך. לא רק תוספת השכר שהוא “מוותר” עליה כמה שנים אלא תחושת התסכול וחוסר האונים שלו, וכמובן הנזיפות והביקורת המתמדת מסביבתו.

הסיבה פשוטה: אריה הוא בחור בריא, וכל המערכות אצלו עובדות כשורה!

לגופנו יש כידוע רפלקסים שנועדו למנוע ממנו פגיעה. אם נגענו בטעות בסיר לוהט, היד תזנק לאחור תוך חלקיק שנייה כדי שלא ניכווה. כשגוף זר מתקרב לעין שלנו, העפעפיים ייעצמו במהירות הבזק כדי להגן על בבת העין. גם לנפש יש רפלקסים דומים, והיא יודעת להגן על עצמה מפני פגיעות כואבות. אלו מנגנוני הגנה שהקב”ה טבע בנו ברוב חסדו, אלא שאנחנו משתמשים בהם לפעמים שימוש יתר.

הנפש של אריה דואגת בכל דרך למנוע ממנו להעלות מול המנהל את נושא השכר, כי שיחה כזו עלולה להכאיב לו מאוד. איזה סבל יכולה להסב שיחה כספית? איזה רגש מאיים אריה עלול לפגוש במהלך השיחה? ובכן, אם בקשתו לא תתקבל, הוא יחוש רגש של דחייה (דחייה חברתית. להבדיל מדחייה עצמית שהיא חוסר הערכה עצמית)

אז נכון; לאף אחד לא נעים כשלא נענים לבקשתו. שום עובד לא שש כשמעסיקו מסרב להעלות את שכרו, אבל בעוד שלאחרים מדובר באי נוחות ברמה זו או אחרת, לאריה דחייה כזו תגרום סבל בלתי נסבל. זו חוויה כל כך קשה, שהוא לא מוכן לעבור אותה. (מה הסיבה? זה פחות חשוב. בדרך כלל זה משהו בעברו שגרם לו רגישות מוגזמת לדחייה חברתית). משום כך אריה נמנע כבר ארבע שנים לבקש העלאה. סביר להניח שאם הוא יבקש, המנהל ייענה לבקשתו, אבל האפשרות הקלושה שהוא יסורב, המחשבה שעל פניו של המנהל תעלה הבעה קצת פחות חביבה או שהוא יבקש לדחות את הדיון לחודש הבא מעוררת באריה חרדה כה גדולה, שהוא מעדיף להישאר שנה אחרי שנה ברמת שכר של עובד מתחיל, להיות ממורמר ולייסר את עצמו.

*

“אגב,” שאל התומך, “כשאתה עושה חיסון לילד, זה כואב לו?”

“אני משתדל שיכאב כמה שפחות,” השיב אריה.

“אבל הדקירה בכל זאת קצת כואבת, וגם אחר כך הילד יכול לפתח חום, פריחה או כאבים, נכון?”

“זה עלול לקרות,” הודה אריה, “אבל זה עדיף על פני מחלה קשה שיכולה לגרום אפילו למוות, לא?”

“ואיך בעצם החיסון פועל?” הוסיף התומך לשאול.

אריה לא הבין מה הקשר, אבל הסביר בקיצור: “מזריקים לגוף נגיפים מוחלשים של אותה מחלה כדי שהגוף ייצר נוגדנים, ואז, אם בעתיד המחלה תתקוף את הילד, הוא לא יחלה או לפחות יקבל אותה בצורה קלה.”

התומך חייך קלות. “אז מה דעתך לקבל חיסון נגד דחיינות?” שאל.

“יש דבר כזה?” התפלא אריה.

“בהחלט,” השיב התומך. “בשפה שלנו זה נקרא ‘להסכים לעבור דרך הכאב’.”

*

החרדה מפני דחייה בעצם מנהלת את אריה ושולטת בו. הוא חומק במיומנות מכל סיטואציה שיכולה להפגיש אותו עם רגש של דחייה, ובכל פעם שהוא נמנע, הוא מחזק עוד יותר את החרדה ומגביר אותה.

כדי להתגבר על החרדה עליו לחדול מההימנעות. עליו להסכים לעבור דרך הכאב הרגשי של הדחייה ביודעו שהכאב הזה ירפא ויבריא אותו, ממש כמו החיסונים שהוא נותן לילדים. ופה לא צריך מזרק ולא מחט. כל מה שצריך זה לקבוע פגישה עם המנהל. החרדה תגיע מיד; אפשר לסמוך עליה. אבל אז אריה ינשום עמוק ויגיד לעצמו: “אני אמנם חש עכשיו חרדה, אבל זו חוויה סובייקטיבית שלי. במציאות האובייקטיבית, פגישה עם מנהל בנושאי שכר אינה סיטואציה מאיימת או מסכנת חיים. אני בכל זאת חש חרדה ואינני מתכחש לרגש הזה, אבל אני לא נותן לו לנהל אותי וממשיך בפגישה עם המנהל.”

“ומה יקרה אז?” שאל אריה.

“ומה קורה לילד אחרי חיסון?” החזיר התומך בשאלה.

“יש שתי אופציות,” השיב אריה. “או שהחיסון עובר בלי שום תגובה, או שהילד מפתח תסמינים כלשהם, אבל לא מתים מזה…”

“הנה ענית לעצמך,” חייך התומך. “יש שתי אופציות: או שהמנהל יקבל מיד את בקשתך, ואז תיווכח ותלמד שהחרדה היתה בלתי מוצדקת.”

“הלוואי,” אמר אריה.

“אבל זו האופציה הפחות מומלצת מבחינתי,” הוסיף התומך. “אם תהיה לך סייעתא דשמיא, המנהל ידחה לפחות חלק מבקשתך ואז תהיה לך הזדמנות לעבודה פנימית. זה לא יהיה נעים. זה יהיה כואב. הנה, אתה סופג את הדחייה שאתה כל כך פוחד ממנה. הנה אתה נחשף ישירות לגורם החרדה. אבל אז תנשום עמוק ותתבונן שזה בסך הכול כאֵב. איך אמרת? ‘לא מתים מזה’… עד היום הנפש שלך זיהתה דחייה כסכנה קיומית, ומנעה ממך להגיע לסיטואציה כזו. בכל פעם שאתה חווה דחייה ורואה שנשארת בחיים, אתה מרפא בעצם את רגישות היתר הזו, מחזיר אותה לפרופורציות הנכונות וממילא החרדה מפני דחייה תיעלם.”

אם יש משהו שמפחיד את אריה, זה לבקש העלאת שכר מהמעסיק שלו. שיחה כזו עלולה להפגיש אותו עם תחושת הדחייה המכאיבה. כדי לגבור על החרדה, עליו להסכים לעבור דרך הכאב

לגופנו יש כידוע רפלקסים שנועדו למנוע פגיעה. אם נגענו בטעות בסיר לוהט, היד תזנק לאחור כדי שלא ניכווה. גם לנפש יש רפלקסים דומים, והיא יודעת להגן על עצמה מפני כאבים

תגובות | 10

האימייל לא יוצג באתר.

כל מילה בסלע
שנזכה לעבור דרך הכאב בלי לפחד, תודה רבה!!

רחלי

מקסים

גילה

מאוד נהנתי מהגישה של התומך.
החזקתי.
תודה רבה!!

חנה

מדהים!!! אין מילים!!!

יוסף

חזק! יפה מאוד

אפרת

אתה כותב ממש מצוין אבל ממש ממש
כה לחי !!

יעקב ר

מדהים

בני

תודה רבה

משה

משהו מדהים מונגש בשפה כל כך בהירה, אשרינו שיש חיים כזה

מרדכי

מזדהה מאוד

ילד דחוי וגאה

התחברות

בואו להתחבר

ולהתעדכן על ארועים בשקוף ולקבל
מידי שבוע ניוזלטר והעלון.