מרכז שקוף, מבוא חורון טל. 08-9739000 דוא”ל [email protected]

  • EN
> מאמרים > מה לעשות עם הילד המתחצף? וכיצד לפתור את הדילמות מול אשתי?

מה לעשות עם הילד המתחצף? וכיצד לפתור את הדילמות מול אשתי?

אשר לב | כ״ד בכסלו ה׳תשע״ט

[ad_slid
התחברות

בואו להתחבר

ולהתעדכן על ארועים בשקוף ולקבל
מידי שבוע ניוזלטר והעלון.



האם יש קשר בין הרפיה גופנית להישענות על השם?

האם יש קשר בין תרגילי נשימה לעולם ההרגשה?

האם יש קשר בין עצירה של מנוחה יומית לחיים של אמונה וביטחון?

התפיסה הפשוטה טוענת חד-משמעית שלא. מה פתאום. מה הקשר. מה זה ה’סטייל’ החדש הזה, להפוך את עבודת השם למשהו שליו ורגוע? מהן ה’שיטות’ החדשות שמטיפות לנשום עמוק ולהירגע?

שטויות והבלים…

רעיונות חסרי שחר ונטולי בסיס…

עבודת השם אינה דבר קל, גם לא משהו נח או נעים. הפוך מכך – היא דורשת מאמץ ויגיעה. היא מחייבת קריעה עצמית. שנאמר: ”אין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו עליה”, ”פת במלח תאכל ומים במשורה תשתה”, וכו’ וכו’.

ואכן זאת האמת – למי שרחוק מן האמונה.

כך כותב רבי נחמן מברסלב: “דע, שעל ידי שהעולם הם מקטני אמנה, על כן הם צריכים לתענית, דהיינו עבודות קשות. כי בוודאי ידוע, שאפשר לעבוד השם יתברך בכל דבר, כי ‘אין הקדוש ברוך הוא בא בטרוניא עם בריותיו’…” (ליקוטי מוהר”ן, תורה פו).

‘עבודות קשות’ זוהי ברירת מחדל נכונה, לאנשים שמעדיפים להשקיע את האנרגיות שלהם בפעולות והישגים, במקום בשינוי פנימי ובהתחברות לאמונה תמימה.

אבל מי שמאמין, מי שבוחר לוותר על הכל ולהיתלות על השם – יש לו אופציה אחרת, קלה יותר. הוא יכול להרפות, לנשום עמוק, ולעבוד את השם בכל דבר.

כמו שממשיך רבנו שם: “והקטני אמנה הם בבחינת ‘מקצר רוח’… דהיינו שאין להם אמונה שלמה, שהיא בחינת מאריך רוחו… וזהו: ‘מקצר רוח ומעבדה קשה’ שמחמת שהם בבחינת ‘קצר רוח’, מחמת שהם קטני אמנה כנ”ל, על ידי זה צריכין לעבודות קשות ולתעניתים”…

ארך אפיים היא אחת ממידותיו של השם יתברך.

מתי אנחנו בורחים לקוצר רוח ונדחפים לתגובתיות בלתי נשלטת? כאשר אנו חשים מאויימים, מפוחדים, מושפלים. רגשות אלו מעוררים בנו חוסר אונים, ואז אנחנו נמלטים לקוצר רוח, אל רדיפה אחר ההישגים, אל מרוץ חיים בלתי פוסק.

כאשר אנחנו לא מסכימים להרפות מתוך אמונה שיהיה טוב – אנו לוקחים את החיים בידינו, רוצים לחוש שליטה.

אולם אם נסכים לעמוד מול חוסר האונים – ‘נכון, אינני יודע מה לעשות עם הילד המתחצף. נכון, אינני יודע כיצד לפתור את הדילמות מול אשתי. נכון ויציב’ – מה אעשה עכשיו?

לברוח. לשכוח. או לנסות בכל הכוח?

לא זה ולא זה ולא זה.

רק לנשום. לנשום נשימות עמוקות, ארוכות.

לא לברוח מן המציאות, גם לא לנסות בכוח לשנות אותה. רק להסכים לפגוש אותה, מתוך אמונה שיש כאן מי שברא את העולם, שהוא עשה ועושה את הכול, וכל אתגר שהוא מציב לפתחי, תכליתו אחת – ששוב אברח אליו, ששוב אזכר שאני בסך הכול נברא קטן.

אם אשאר בזירה בחוסר אונים ובאמונה, פתאום יקרה הנס, למעלה מדרך הטבע והחושך יתהפך לאור. נר קטן של אמונה יבריח את כל הפחדים, והביטחון ימלא את הלב. כי השם כאן, והוא לצידנו, עושה ויעשה את הכל. אז באמת, מה יש להתאמץ, למה לדחוף הרים – למה לא לחזור בשמחה למצב הקדמוני, הרך והחלש, ‘כגמול עלי אמו’.

בכ”ה בכסלו, ביום בו נגמרה המלחמה וראו כולם, כי יש מי שמושך במושכות הבריאה והעולם אינו הפקר, ביום בו נפלו גיבורים ביד חלשים, טמאים ביד טהורים, רשעים ביד צדיקים – ביום הזה בו דלק פך שמן קטן למשך שמונה ימים – גם אנחנו נעצור.

נעצור לחניה.

נחנה סוף סוף מאלף העבודות הקשות, נדליק את הנר הקטן והתמים, ופשוט נשוב לחסות תחת כנפי האמונה.

ניזכר שוב שאין לאן לרוץ – כי הכל כאן מושגח באהבה.

ננשום עמוקות, ונירגע…

האם יש קשר בין הרפיה גופנית להישענות על השם?

האם יש קשר בין תרגילי נשימה לעולם ההרגשה?

האם יש קשר בין עצירה של מנוחה יומית לחיים של אמונה וביטחון?

התפיסה הפשוטה טוענת חד-משמעית שלא. מה פתאום. מה הקשר. מה זה ה'סטייל' החדש הזה, להפוך את עבודת השם למשהו שליו ורגוע? מהן ה'שיטות' החדשות שמטיפות לנשום עמוק ולהירגע?

שטויות והבלים...

מתי אנחנו בורחים לקוצר רוח ונדחפים לתגובתיות בלתי נשלטת? כאשר אנו חשים מאויימים, מפוחדים, מושפלים. רגשות אלו מעוררים בנו חוסר אונים, ואז אנחנו נמלטים לקוצר רוח, אל רדיפה אחר ההישגים, אל מרוץ חיים בלתי פוסק.

כאשר אנחנו לא מסכימים להרפות מתוך אמונה שיהיה טוב – אנו לוקחים את החיים בידינו, רוצים לחוש שליטה.

אולם אם נסכים לעמוד מול חוסר האונים – 'נכון, אינני יודע מה לעשות עם הילד המתחצף. נכון, אינני יודע כיצד לפתור את הדילמות מול אשתי. נכון ויציב' – מה אעשה עכשיו?

לברוח. לשכוח. או לנסות בכל הכוח?

לא זה ולא זה ולא זה.

רק לנשום. לנשום נשימות עמוקות, ארוכות.

תגובות | 3

האימייל לא יוצג באתר.

חזק!

שלמה

כאשר אנחנו לא מסכימים להרפות מתוך אמונה שיהיה טוב – אנו לוקחים את החיים בידינו, רוצים לחוש שליטה – כמה זה אמיתי! תודה!

רבקה

אמת ויציב ! (חסרה התייחסות לציטוטים שהובאו בתחילת המאמר. רבינו לא בא לומר ש’אין התורה מתקיימת’ וכו’ זה רק למי שחסר לו אמונה. רבינו אומר שאפשר ‘להמית את עצמי’ בטוב ובאהבה, להמית את הדמיון שמנסה, לשווא, לשלוט).

שמואל

התחברות

בואו להתחבר

ולהתעדכן על ארועים בשקוף ולקבל
מידי שבוע ניוזלטר והעלון.