מרכז שקוף, מבוא חורון טל. 08-9739000 דוא”ל [email protected]

  • EN
> מאמרים > יש רגעים, שבהם אתה נעצר וקולט, שזהו – אתה כבר לא אותו אחד של פעם

יש רגעים, שבהם אתה נעצר וקולט, שזהו – אתה כבר לא אותו אחד של פעם

נתנאל דנחי | י׳ בכסלו ה׳תשע״ט

[ad_slid
התחברות

בואו להתחבר

ולהתעדכן על ארועים בשקוף ולקבל
מידי שבוע ניוזלטר והעלון.



יש רגעים כאלה, שבהם אתה נעצר וקולט, שזהו – אתה כבר לא אותו אחד של פעם. שאתה מבין, שקרה לך משהו וזה אמתי, וכמה שהיצר הרע ימכור לך סיפורים, המציאות עולה על כל דמיון של כוח המדמה שבנו.

כשהגעתי, לפני שלוש שנים, לסדנת שקוף איפה הייתי בכלל??

מלא בחוכמות ולחצים, מתחים ופחדים, בריחות לכל הכיוונים וחוסר הסכמה להרגיש רגע של שקט נקי. פרצוף, מנופח ברגשות, שלא מוצאים את מקומם ומנהלים את החיים שלי, ממש כמו שלט הפועל על מכונית צעצוע.

בהתחלה בכלל ספרו לי שם על עצמי, מה קורה בגן החיות שבתוכי, ומי נגד מי. בשביל ההיכרות הזו התחייבתי להיכנס לגבולות, להתבודד, להתפזר, לא לברוח.

ככה בעצם נפתחת לך הדלת להיכנס, או אולי רק להציץ פנימה. השלב הזה הוא מעין הגשת ‘עזרה ראשונה’ לכל מי שמגיע למקום היקר הזה.

בהמשך הדרך, שנסללה לי פה, אני לומד להכיר את הילד… לזהות את החוויות, לקחת אחריות על זה”ש, זה”ב, או לא משנה מה.

אבל אז אני שואל את עצמי, אוקי, ומה הלאה? מה אני עושה עם כל זה? מה חלקי בכל עמלי?

וכאן, אחרי ההכנה הזאת, מגיע האור של רבינו הקדוש, שהוא בעצם האור של השם דרך השליח הנאמן שלו. רבינו הזה, שמסוגל להאיר ולהבהיר לכל אחד את השקרים ואת המסכות שלו, שנמסים מול דיבור אחד שלו.

אני לומד להבין, שאין כאן עוד “שיטת טיפול ברוח היהדות” וכו’… יש כאן רבינו, שמטלטל אותי מ”הלא אמתי” וצועק לי להיפרד מ”החברתי”, שלא מרשה לי להיכנס לייאוש ונותן לי תקווה ואמון שהכל הכל הוא טוב.

שגורם לי להאמין למה שאני מרגיש ועושה ומדבר, ואז כשאני נכנס להתבודדות ומרגיש שאני מדבר לאוויר – יודע שהשם משתוקק לשמוע כל הברה שיוצאת מפי.

רבינו הוא ה”אמא” שלי שמרחם עלי ומעודד במצבים הקשים, ורבינו הוא גם ה”אבא” שמדריך ומציב גבולות ומכוון לרף גבוה של טהרה.

ורבינו הזה עזר לי להבין לאט לאט, שהאהבה שאני מחפש זה פשוט תמימות, תמימות שנמצאת במקום שלא חשבתי שהיא – אצל השם!

נזכרתי, שקראתי פעם מעשה מחכם ותם של רבינו הקדוש, ותכל’ס, גיבור הסיפור מבחינתי היה החכם, רק היה לי כל כך חבל, שרבינו הוציא אותו כזה “לוזר”… חשתי גועל ובוז כלפי התם על פשטותו.

והיום? היום השם ריחם עלי, שאזכה לאור הזה של “עיקר היהדות הוא רק תמימות ופשיטות”.

היום אני כבר רוצה מאוד להיות תמים בכל מאודי. לחוש את המתיקות של האני האמתי ולא להיפרד ממנו לעולם. לחוש קרוב ואוהב ונותן ומאמין ורוצה ועוד פעם נותן וחוזר חלילה.

זה נס החנוכה שלי – לגלות שיש בי ילד תם. לא ילד שרוצה רק לקבל ושיתנו לו אהבה. אלא ילד שרוצה לאהוב ולתת. ילד שהוא בעצם בוגר וקשור להשם ולטוב ולא מבין מה זה רע בכלל. ילד שלא מתאכזב כי אין לו ממה. הוא נוכח כאן ועכשיו. ולכן הוא דלוק. ואומר על הכל “תודה”.

ככה למדו אותנו המכבים, להילחם בלי השוואה ליוונים, בלי ציפיות, ובלי להתייאש. מעטים מול רבים. פח שמן קטן. כי התם עושה את מה שהוא יכול בלי לצפות לתוצאה מרשימה. ובכל דבר הוא רואה את הטוב, להודות ולהלל. אין מקום לייאוש.

אני מודה להשם שהביא אותי למקום הקדוש הזה. זה אור שאין לו הסבר על פי הטבע. כי זה אור השם.

נס החנוכה שלי – לגלות שיש בי ילד תם. לא ילד שרוצה רק לקבל ושיתנו לו אהבה. אלא ילד שרוצה לאהוב ולתת. ילד בוגר וקשור להשם ולטוב ולא מבין מה זה רע בכלל. ילד שלא מתאכזב כי אין לו ממה. הוא נוכח כאן ועכשיו. ולכן הוא דלוק. ואומר על הכל "תודה".

יש רגעים כאלה, שבהם אתה נעצר וקולט, שזהו – אתה כבר לא אותו אחד של פעם. שאתה מבין, שקרה לך משהו וזה אמתי, וכמה שהיצר הרע ימכור לך סיפורים, המציאות עולה על כל דמיון של כוח המדמה שבנו.

כשהגעתי, לפני שלוש שנים, לסדנת שקוף איפה הייתי בכלל??

מלא בחוכמות ולחצים, מתחים ופחדים, בריחות לכל הכיוונים וחוסר הסכמה להרגיש רגע של שקט נקי. פרצוף, מנופח ברגשות, שלא מוצאים את מקומם ומנהלים את החיים שלי, ממש כמו שלט הפועל על מכונית צעצוע.

בהתחלה בכלל ספרו לי שם על עצמי, מה קורה בגן החיות שבתוכי, ומי נגד מי. בשביל ההיכרות הזו התחייבתי להיכנס לגבולות, להתבודד, להתפזר, לא לברוח.

תגובות | 1

האימייל לא יוצג באתר.

התחברות

בואו להתחבר

ולהתעדכן על ארועים בשקוף ולקבל
מידי שבוע ניוזלטר והעלון.