מרכז שקוף, מבוא חורון טל. 08-9739000 דוא”ל [email protected]

  • EN
> מאמרים > ספירת מלכות

ספירת מלכות

גידי דבוש | ד׳ בסיון ה׳תשע״ט

[ad_slid
התחברות

בואו להתחבר

ולהתעדכן על ארועים בשקוף ולקבל
מידי שבוע ניוזלטר והעלון.



שלום חברים
הנה מגיע היום הגדול, יום קבלת התורה. ‘נודע בשערים בעלה’ – כל אחד כפי שמשער בליבו, כדברי הזוהר הקדוש. כל אחד לפי הרצון שמביא ולפי היכולת שלו לתפוס ולהכיל כן מקבל הארה חדשה, לב חדש ושכל חדש לתורה.

ספירת המלכות היא הספירה האחרונה והיא כלולה מכולם כי כל הספירות משפיעים בה את אורם.
ספירת המלכות ‘לית לה מגרמא כלום’ – אין לה כלום מעצמה רק מה שמקבלת מהספירות שמעליה. ובעבודה הפנימית ענינה ענווה, שפלות והתבטלות.

העולם הזה על כל תכולתו הוא השתלשלות מספירת המלכות. וענינה להמליך את מלך מלכי המלכים כאן בעולם. עולם הוא לשון העלם, כי העולם מעלים ומסתיר את נוכחות והשגחת ה’ עלינו. אבל ההעלם הזה, דווקא החסרון הגדול, יכול לגלות לנו את ה’ יתברך. דווקא מתוך הקושי והנסיונות, כשלא מתנגדים, ומחפשים ורוצים ומתגעגעים ומתפללים, מתגלה אור ההשגחה באופן הכי עמוק.

לכאורה דבר והיפוכו. בתפיסה שלנו מלכות זה כח, שררה ושלטון. איך זה שענין המלכות הוא התבטלות ושפלות? איך דווקא מתוך הכנעה והתבטלות צומחת המלכות?

נקח לדוגמא את דוד המלך, שזכה לתיקון המלכות בשלימות עד שזכה להיות מלך ממש. ועליו מסופר שאביו ישי [שנאמר עליו שמת בעטיו של נחש, כלומר שהיה נקי מכל חטא] חשב עליו שהוא ממזר ח”ו, והרחיקו ולכן העביר את ימיו ברעיית צאן בבדידות גמורה.

גם על משה רבינו אומרים חז”ל שלפני שהפך למנהיג והגואל של כלל ישראל, היה כלוא בבור עשר שנים אצל יתרו.

כן יוסף הצדיק היה שתים עשרה שנה בבית הסהר, לאחר שנזרק לבור ונמכר לישמעלים וכל התלאות שעבר.

כך אנו יכולים להמשיך ולמנות עוד ועוד מנהיגים וצדיקים שעברו יסורים קשים, עניות, משברים וגלים.

צריך להבין, למה? מה העניין שהמשפיעים והמנהיגים עוברים את הקשיים והבזיונות והיסורים הכי גדולים?
מדוע ה’ יתברך מנהיג את העולם שדווקא העם הנבחר, בניו האהובים, ובעיקר מנהיגיו צריכים לעבור כאלה יסורים והשפלות?

הסוד הוא שהמושג מלך ומושל ומנהיג בעם ישראל הוא ההיפך הגמור ממה שזה אומר בתפיסה הנוכרית.

אצל הגויים, מלך הוא זה שתופס ומשעבד את כולם תחתיו. הוא הגדול, החזק, העשיר והשולט.
ואצלנו, להבדיל אלפי הבדלות, מלך הוא זה שיודע להיות מבוטל לחלוטין לרצון ה’. כביכול הכי קטן.

דוד המלך אמר “וליבי חלל בקרבי”, שהרגו ליצר הרע. במילים אחרות, אין לו שום רצון ותשוקה מלבד למלא רצון ה’. ביטול מוחלט.

איך מגיעים לזה?

כשמקבלים באהבה את הקשיים והבזיונות, כשלא מתנגדים ולא מאשימים ולא מחפשים פתרונות אלא מחזיקים בידיעה שכל מה שעובר עלי הוא לטובתי והוא מה’, שאוהב אותי ומתגעגע כביכול אלי ודרך כל מה שעובר עלי הוא מזכך ומנקה אותי שאוכל להתקרב לאורו.

כשאדם לא מתנגד ומחזיק באמונה, כל התפיסות השגויות משתחררות מהראש, האמונות הכזביות, העמדות פנים, היהירות והכוחנות. כשהאדם ממוקד בנתינה ומתפלל, הכל מתנקה.

אך אם האדם עובר נסיונות ונופל בדעתו ומאבד את הידיעה שהכל לטובתו, הוא מגיע חלילה לצד השני, למקום הכי רחוק, למקום שנקרא עצבות.

כשהאדם רואה שהכאבים באים לנקות אותו ומתמלא רצון להתקרב, זה נקרא לב נשבר.

אבל עצבות היא כאב בלי רצון לנתינה, בלי ידיעה שזה לטובתי.

  עצבות זה כאשר האדם מדמה שההסתרה היא המציאות. והופך את החושך לממשות. אז הוא גם מקבל “הוכחות” המאשרות לו את התפיסה השגויה.

כי בדרך שאדם רוצה לילך מוליכין אותו. זו הסתרה שבתוך הסתרה, ואין אפשרות לגלות את הטעות.

זהו בעצם הכח שטמון בדיבור. מובא שעיקר הבחירה [שבעבורה נבראה העולם] טמונה בדיבור.

הדיבור מייצג את הבחירה, כי מה שבוחרים לבטא והדרך בה האדם מתבטא – משקפים את הבחירה שלו בתפיסת המציאות.

ולכן, לא כל דיבור נקרא דיבור, רק דיבור שיש בו טוב נקרא דיבור. ומה זה טוב? טוב זה ידיעה שיש ה’ והוא משגיח ושומר עלי, וכל מה שעובר עלי הוא לטובתי.

אז מה עושים כשלא מרגישים כך? מה עושים כשהחושך נראה ממשי לגמרי והאור לא נראה באופק?

ניקח לדוגמא ילד קטן שביקש ממתק מאמו וסורב. הוא מתחיל לבכות ולייבב ולהציק. אם האם תתנגד לו [כרגע, הממתק הוא כל עולמו], אם היא תכעס עליו, הוא יבהל ויתקבע בתוך הקטנות שלו. ההתנגדות שלה תייצר התנגדות אצלו והם ינעלו אחד את השני בחסימה הדדית.

אבל אם האם תקבל את הקטנות שלו, ותחשוב לעצמה שזה מצב רגעי שעתיד לעבור. הקבלה שלה תאפשר לו לשחרר ולצאת מהקטנות. אם היא תאמר לו: אני רואה שמאוד קשה לך שלא הרשיתי לך את הממתק, זה באמת מאוד מאכזב. היא תוכל אח”כ לומר לו: אתה תראה שאחר כך, כשתקבל ממתק, לא יהיה איכפת לך שעכשיו לא קיבלת.

היא תוכל לעזור לו על ידי הדיבור, גם באישור ובהכלה, וגם בבניה של עולם המחשבה שלו ולמידת תהליכים.
הילד הזה הרי נמצא גם בתוכנו. כשהאדם פוגש אותו ורואה את כאבו, כשהוא מכיר אותו ורואה איך הוא סובל מבדידות, מחרדות, מתחושת דחיה וערך נמוך. פוגש את הילד הדחוי והבודד ואיננו מתנגד אליו. כשהאדם מזהה שלילד זה נראה כמו מציאות, אבל זו רק חוויה. הוא מדבר אתו ונותן לו אישור לחוויה שלו ומביע את רצונו לעזור לו. ואז פונה לה’ יתברך ומבקש ממנו שיחזק אותו באמונה ויתן לו כח לעזור לחלק הקטן שבתוכו שכל כך פוחד ועצור. הוא מתחנן ומבקש עוד ועוד, עד שיש קצת הקלה והרגשה של רצון חזק לתת,
ואז הוא יכול להודות על עצם האפשרות להתפלל ולדבר עם הבורא, על זה שעל אף שהוא נמצא בחושך של העולם, בכל זאת נמצאים רגעים של אור בתפלה. וכך הרצון מתחזק והוא מתקרב למלכות.

זהו המפתח להפיכת הכאב לרצון, הידיעה שהכל לטובתי וההתרחקות עד הקצה האחרון מעצבות. לתת מקום לחוויה של הילד ולבקש ולהתחנן לעזרה מה’ יתברך. זהו תיקון הדיבור וזו הבחירה העליונה ביותר, לפנות בתפילה לפני מי שאמר והיה העולם. מכאן גם יקבל חיות עצומה ותחושה של ערך, תחושה של ‘בנים אתם לה’ אלוקיכם’.

אבל (אבות פ”ב) ‘לא עם-הארץ חסיד’. אם התורה היא לא מרכז החיים. אם אין חשקו בתורה, והוא לא לומד, לא יוכל להתפלל. כמו שכתוב (משלי כח) ‘מסיר אזנו משמוע תורה גם תפילתו תועבה’.

ומה יעשה מי שחשקו בתורה ומנסה שוב ושוב אך מוחו וליבו אטומים וחתומים ואור התורה לא מגיע אליו והוא משתעמם ומשתומם ועייף ויגע.

אליו מדברים הצדיקים ומעודדים אותו ואומרים לו: אח יקר, בתוך החושך והכאב שאתה שרוי בו, המשך לרצות ולחתור לנתינה, ולאורה של תורה. למד כמה שתוכל, חטוף כאן דף גמרא, ושם משנה. אמור פרק תהילים ועיין בספרי מוסר וספרי חסידות, ותייקר את הלימוד הזה מכל יקר. הלא על זה אמרו חכמינו: ‘תורה שלמדתי באף, היא שעמדה לי ונתקיימה בי’. החזק בידיעה שהקושי הזה של הלימוד הוא לטובתך ואל תפסיק ללמוד, לכסוף ולרצות ולהתפלל. גם אם אינך מרגיש בזה, תפילותיך נשמעות. לכל חיסרון בעולם יש מכסה של תפילות, כשיושלם המכסה יושלם החיסרון. ובפרט בנושאים רוחניים, בצימאון לתורה, בתיקון המידות, יש הבטחה שכשהאדם מתפלל בודאי תענה. כך מביא הרב דסלר בשם רבי ישראל סלנטר זצ”ל. המשך עוד ועוד להתפלל!

משם תגיע להתגלות. הידיעה המנחמת והמרגיעה שאתה מושגח, שהטוב הנצחי שברא אותך לעולם לא יעזוב אותך, תהפוך למציאות רגשית חיה וקיימת בליבך שלעולם לא תעלם. זאת המלכות הקדושה- הרצון האלוקי העליון, שתכיר אותו ותהנה מאורו. והנה עמדת בנסיונות וכבר מותר לך לשמוח בשמחת ההמלכה הנצחית. עכשיו תוכל ללמוד במתיקות, להתפלל בעוז ובהתלהבות. להאיר פנים לכל אדם.

עכשיו תחיה חיים אמיתיים. כי עכשיו יש לך רצון אחד. הפכת רצונך לרצונו והוא יתברך הפך רצונו לרצונך. עכשיו הגעת לאמונת הרצון, לחיבור, לקשר. זאת התכלית ומכאן תעלה מעלה מעלה.

עכשיו, רגע לפני שהחג הקדוש בא עלינו לטובה, אם תזכה לחוש את השפלות, תוכל לחוות שמחה אמיתית של קבלת התורה. תוכל לשמוח בשמחת החופה הקדושה, ‘ביום חתונתו וביום שמחת ליבו’.

כי תכלית הירידה – עליה. כשאתה לא מתנגד לקטנות תוכל לילך לגדלות. למלכות הקדושה.

חג שמח ושנזכה כולנו לקבלת התורה כאיש אחד ובלב אחד

גידי

איך מגיעים לזה?

כשמקבלים באהבה את הקשיים והבזיונות, כשלא מתנגדים ולא מאשימים ולא מחפשים פתרונות אלא מחזיקים בידיעה שכל מה שעובר עלי הוא לטובתי והוא מה', שאוהב אותי ומתגעגע כביכול אלי ודרך כל מה שעובר עלי הוא מזכך ומנקה אותי שאוכל להתקרב לאורו.

תגובות | 2

האימייל לא יוצג באתר.

מקסים נפלא ממש מחזק שנזכה

טלי

איי איי איי דיבורי אמת מתוקים מדבש, מתחבר ללב, תודה

שייני

התחברות

בואו להתחבר

ולהתעדכן על ארועים בשקוף ולקבל
מידי שבוע ניוזלטר והעלון.