מרכז שקוף, מבוא חורון טל. 08-9739000 דוא”ל [email protected]

  • EN
> מאמרים > ציפור הנפש האשמה

ציפור הנפש האשמה

הרב נעם שרעבי | ב׳ בסיון ה׳תשע״ט

[ad_slid
התחברות

בואו להתחבר

ולהתעדכן על ארועים בשקוף ולקבל
מידי שבוע ניוזלטר והעלון.



“הכל בגללי… עשיתי טעות פטאלית… במו ידי הרסתי את הבן שלי/ הזוגיות שלנו/ העתיד שלי”…

מכירים את זה?

בכל יום מצטרפים חברים נוספים, למועדון הבטוחים שהכל נהרס ונחרב אך ורק בגללם…

וביניהם, אם נדבר בכנות, לא פעם גם אנחנו בעצמנו, שמסננים משפטים כמו: “הייתי צריך להתאמץ יותר”… “לא השתדלתי מספיק”… “אני אשם בהכל!”

אשמה היא רגש קשה, המקנן עמוק בליבות מיליונים, מחשיך את חייהם ומכבה את החיוניות והיצירה שלהם… כי כשאדם מרגיש אשם הוא לא מרשה לעצמו לשמוח וליהנות, ועולם ההשראה שלו ננעל…

אבל יותר מכך, אדם שרואה את עצמו אשם בהכל, הוא בעצם אדם שלא מאמין בעצמו ובכוחות שלו לגדול ולתקן.

בתורה הקדושה מופיעים שני פסוקים מעוררי מחשבה בעניין האשמה.

“אִישׁ אוֹ אִשָּׁה כִּי יַעֲשׂוּ מִכָּל חַטֹּאת הָאָדָם, לִמְעֹל מַעַל בַּה’; וְאָשְׁמָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא” (במדבר ה, ו) – מעניין מאוד! התורה רומזת שכאשר אדם פועל לא כשורה לפני בוראו, התוצאה היא שתתעורר בנפשו חווית אשמה.

מדוע חטא מוליד תחושת אשמה?

משום שבאמת שורש כל הרגשות הקשים הוא הריחוק מהשם יתברך… כי השם יתברך הוא הטוב הגמור והאושר הנצחי, והתורה הקדושה היא התרופה לכל תחלואינו העמוקים ביותר.

ובשורשנו כל אחד מאתנו הוא עצם הטוב, חלק אלוק ממעל ממש. ורק בגלל מעשים לא-ראויים, שנפלנו אליהם, התלכלכנו בבוץ של שקר וייאוש, וכבר נדמה לנו שהלכלוך הזה שדבק בנו בגלל כל הנפילות הוא בכלל הצבע שלנו. בעוד האמת היא, שאנו טובים וטהורים ואף מצהירים זאת בכל יום: “אלקי, נשמה שנתת בי טהורה היא. אתה בראתהּ, אתה יצרתהּ, אתה נפחתהּ בי ואתה משמרהּ בקרבי”.

ולמרות כל זאת, ועם כל כמה שדברי התורה נכונים ונפלאים ויקרים… האשמה נותרת במקומה! לא מוכנה לזוז ואינה מתרשמת מהווארטים…

מה עושים? כיצד נפטרים מעול רגשות האשמה?

בא הפסוק הבא ואומר: “וְהִתְוַדּוּ אֶת חַטָּאתָם אֲשֶׁר עָשׂוּ” (שם, ז), ואין בכך השתלשלות סדר הפעולות בלבד, אלא השלמה ומענה לאשמה המדוברת.

איך הדברים משלימים אחד את השני?

אומר רבינו הקדוש (ליקו”מ, תורה ד): “ואי אפשר להשיב המלוכה להקב”ה, אלא על ידי וִדוי דברים לפני תלמיד חכם. על ידי זה מתקן ומעלה בחינת מלכות לשרשה… ועוונותיו של אדם הם על עצמותיו… ועל ידי וִדוי דברים יוצא מעצמותיו האותיות החקוקים עליהם”.

כאשר אדם עובר עבירה, הוא בעצם מתרחק מהשם, מתרחק מהטוב האמתי… ומתרחק גם מעצמו, מעצם הטוב שלו הפנימי.

והתיקון לזה הוא – הוידוי…

באה התורה הקדושה ואומרת לאדם: דע לך, כי אם חטאת והתרחקת ואתה חווה רגשות אשמה עמוקים על עבירות או מעשים שעשית או שנדמה לך שעשית – דע לך שמעלת בקדשים!

כי אתה יהודי ואתה קדוש מבטן! בשבילך הרי נברא כל העולם כולו! ואין עוד אחד כמוך בכל הבריאה, ואתה אדם חד פעמי נדיר וייחודי. ואם אתה מסתובב בתחושת אשמה ומחזיק ברגשי האשמה האלה ללא הרף ומדבר מהם ומספר עד כמה הנך גרוע שבגרועים ובגללך הכל נהרס ואתה אשם בהכל – אתה מועל מעל.

לכן, בא נעצור את מסע האשמה המפרך…

נרסן את ציפור הנפש האשמה ונלמד אותה שיר חדש!

שיר של וידוי ואמונת חכמים… שיר של אמונה בטוב הפנימי שלנו, שיר של בוקר חדש “נשמה שנתת בי טהורה היא”… ולא ‘אשמה היא’!

התורה מבקשת מאתנו: “וְהִתְוַדּוּ אֶת חַטָּאתָם אֲשֶׁר עָשׂוּ” ואז “וְהֵשִׁיב אֶת אֲשָׁמוֹ בְּרֹאשׁוֹ… וְנָתַן לַאֲשֶׁר אָשַׁם לוֹ” (במדבר ה, ז) – כאשר אנו מתוודים לפני השם יתברך ולפני הצדיקים, אנו בעצם מגלים אמון מחודש בטוב האלוקי בכלל וּבָנוּ בתוכנו בפרט. אנו פורקים את מאגרי הרוע הסמויים ונפטרים מהם. אנו מצהירים כי יש תשובה בעולם וחוזרים להיות נוכחים בנפשנו בעולם של תקווה ורחמים.

אולי לזאת התכוון בעל הטורים שכתב כי מכאן לומדים “שכל המומתים מתְוַדים”. הרי בינינו, אדם שהולך בעולם עם רגשות אשמה, המלווים אותו על כל צעד ושעל – בקשר עם השם יתברך, בלימוד התורה ובתפילה, בקשר הזוגי או בחינוך ילדיו… שרוי בתחושה הזו של “מת-חי”, חוסר חשק אופף את הנפש שלו, והאשמה מאיימת להטביע אותו…

ולכן העצה של התורה הקדושה, כפי שמסביר לנו רבינו הקדוש, היא פשוט – לדבר על זה ולהתוודות.

לפרט את חטאינו ולפרק מעלינו את משא האשמה, מתוך ידיעה שכשם שחטאנו או התרחקנו מהשם יתברך ומהתורה כך ביכולתנו לחזור לחיק הקדושה והטוב המתוק.

איך?

על ידי וידוי דברים.

ואז, ציפור נפשנו, שטבעה בשיר של יאוש ואשמה – תתחיל לשיר שיר של תקווה ואהבה קדושה.

 

"הכל בגללי... עשיתי טעות פטאלית... במו ידי הרסתי את הבן שלי/ הזוגיות שלנו/ העתיד שלי"...

מכירים את זה?

בכל יום מצטרפים חברים נוספים, למועדון הבטוחים שהכל נהרס ונחרב אך ורק בגללם...

וביניהם, אם נדבר בכנות, לא פעם גם אנחנו בעצמנו, שמסננים משפטים כמו: "הייתי צריך להתאמץ יותר"... "לא השתדלתי מספיק"... "אני אשם בהכל!"

אשמה היא רגש קשה, המקנן עמוק בליבות מיליונים, מחשיך את חייהם ומכבה את החיוניות והיצירה שלהם... כי כשאדם מרגיש אשם הוא לא מרשה לעצמו לשמוח וליהנות, ועולם ההשראה שלו ננעל...

אבל יותר מכך, אדם שרואה את עצמו אשם בהכל, הוא בעצם אדם שלא מאמין בעצמו ובכוחות שלו לגדול ולתקן.

תגובות | 0

האימייל לא יוצג באתר.

התחברות

בואו להתחבר

ולהתעדכן על ארועים בשקוף ולקבל
מידי שבוע ניוזלטר והעלון.