מרכז שקוף, מבוא חורון טל. 08-9739000 דוא”ל [email protected]

  • EN
> מאמרים > ראש השנה שלי

ראש השנה שלי

פנינה קליין | כ״ח באלול ה׳תשע״ז

[ad_slid
התחברות

בואו להתחבר

ולהתעדכן על ארועים בשקוף ולקבל
מידי שבוע ניוזלטר והעלון.



חברה הזמינה אותי להתארח בביתה בשני ימי ראש השנה.

הילדים יודעים בע”פ את שמה של חברתי, מקום מגוריה, מספר הילדים ו…זהו!

יותר מזה אנחנו לא יודעים כלום … מצפים ומתרגשים וגם… חוששים…

אנו נוקשים על הדלת,  והנה  משפחה לתפארת – אמא עם שלוש בנות ובן אחד, כמו שידענו, רק את שמותיהם לא הכרנו. רצינו להכיר ולהתחבר, ולכן שאלתי מיד את כל אחד לשמו.

“איך קוראים לך?”

שאלת פתיחה פשוטה הביאה לתגלית מפתיעה – מה מתברר? הן לא מדברות עברית. רק אידיש!

הגענו לעולם חדש, שונה ממש. ואני אפילו בלי לשים לב, התכנסתי בתוך עצמי, לעולמי הפרטי עם הרגשות והחויות שאיתו.

כן, אני מרגישה שונה ולא שייכת, חוששת לדבר ולגשת.

מפחדת ליצור קשר ולהרגיש לא מובנת.

מפחדת להרגיש דחייה.

חשבתי, זו סתם הביישנות שלי – לאט-לאט ארגיש נעים יותר.

אבל, בשטח עמדו פילים. ניסיתי וישר נרתעתי, פחדתי.

דברתי עם אחת והרגשתי שהיא מסתייגת, דברתי עם אחרת והרגשתי לא ברורה.

דברתי עם השלישית והרגשתי דחוייה.

ניסיתי לספר סיפור, אף אחד לא הבין, אז הרגשתי שפשוט כלום לא מתאים. אצטרך להיות עם ילדיי ודי!

ראש השנה מתחיל באווירת מבוכה.

הסעודה מתחילה ועימה ממש בושה. חברתי מברכת על החלות, מעשה ידי, טובלת בדבש, שתהיה שנה מתוקה, ומחלקת לכל החבורה. הַחלה טעימה לי… ב”ה.

עוד רגע תגיע המחמאה… אך פתאום ילדיה זועקים “איכ” “איכ”. מה עד כדי כך זה לא טעים?! ממש לא נעים! אני מתכווצת מבושה ומבהלה. ופתאום עולה המחשבה “בעצם אולי רק הדבש הגעיל אותם? הנה הם כן אוכלים, אולי זה לא נורא כל כך?” עוד לא החלטתי לפתוח…

באחד מהסימנים הקטן שלה קרא “איכ” ושלי קרא “קיכ” וחברתי צוחקת “הוא אומר איכ והוא קיכ”. ואני לא מבינה מה כל כך משעשע בשינויי לשון?

חויה פה וחויה שם, והנה מגיע הלילה השני של החג… לאחר תשליך יושבות שתינו בגינה, הילדים משחקים, כבר מחשיך… בליבי מבוכה.

‘אולי לא נח לה איתנו? אולי אנחנו מכבידים? אולי לא מספיק עוזרים? האשאל? האדבר על מה שאני מרגישה? אולי בעצם אלו החויות שלי כמו שהרבה פעמים לא נח לי, ולה דווקא נעים וזורם והלב פתוח?’ אבל משהו פה לא נח וקשה לי לפתוח… אנחנו כבר מתחילות לצעוד לכיוון הבית… אני מחליטה לפתוח.

משחררת את הפה למה שיוצא… ולאט לאט נפתח… ומשני הצדדים. כן, גם היא הרגישה משהו לא נעים, “אני רוצה שתהיי יותר משוחררת”, כך היא אומרת ואני על הדברים מתבוננת.

“כן, אני מרגישה שונה ולא מובנת, אפילו מפחדת. את יודעת, מאד הופתעתי שזאת השפה כאן בבית, לא ידעתי”. והנה גם היא מופתעת, “מה, לא רואים עלי שאני דוברת אידיש?”

על הכל מדברים והדברים לאט-לאט מתבהרים… “אני חוששת לדבר עם הבנות, לא מבינה מה הן בכלל רוצות, מרגישה זרה ומנותקת”… והיא עם כל הלב מקשיבה ומבינה, ומעכשיו הסעודה נהיית יותר נוחה – יותר תרגומים, יותר קשורים והכל נהיה יותר נעים. מתחילים לשאול ולהבין, ופה ושם שואלים לפשרן של מילים.

“איך אומרים ‘אני’ באידיש”? אני שואלת את הילדה הגדולה.

“איכ”, היא עונה בגאווה.

ואני פתאום מבינה! בסעודה הראשונה של החג, בה נפגעתי והתרחקתי, כולם צעקו “איכ” רק משום שפשוט רצו חלה… ואפילו בני הקטן לא הבין, וכששמע “איכ” אמר “קיכ”, ועכשיו גם אותי זה מצחיק.

איזו מתנה שאפשר לדבר, שדברים נפתחים, שהכל מתבהר!

ביום השני היה נפלא ממש, היה כיף ונעים, זרם, היה שמח, ואפילו היו ריקודים! למדנו כל אחד משפתו של השני, וגם בלי הרבה מלים הלבבות נפתחו והתחברו.

בראש השנה הזה, אחרי שנה שלמה של התחברות והיפתחות אל בעלי, אחרי שלמדתי שגם הכאב מחבר כשמדברים עליו במטרה לחשוף ולהתנקות ומתוך וודאות גמורה בטוב שלי ושל בעלי, של כל הסובב אותי ושל ה’ שהוא הטוב הנצחי – זכיתי להבין שאם קשה לי זה טוב וזה אומר שהשם יתברך רוצה שיהיה לי עוד יותר טוב.

התפקיד שלי הוא רק להאמין, להיפתח גם בזירה שאין לי בה ניסיון כל כך ולעבור בתוך הפחד בלי לדלג עליו…


 

אני מרגישה שונה ולא שייכת, חוששת לדבר ולגשת.

מפחדת ליצור קשר ולהרגיש לא מובנת.

מפחדת להרגיש דחייה.

חשבתי, זו סתם הביישנות שלי – לאט-לאט ארגיש נעים יותר.

אבל, בשטח עמדו פילים. ניסיתי וישר נרתעתי, פחדתי.

בראש השנה הזה, אחרי שנה שלמה של התחברות והיפתחות אל בעלי, אחרי שלמדתי שגם הכאב מחבר כשמדברים עליו במטרה לחשוף ולהתנקות ומתוך וודאות גמורה בטוב שלי ושל בעלי, של כל הסובב אותי ושל ה' שהוא הטוב הנצחי – זכיתי להבין שאם קשה לי זה טוב וזה אומר שהשם יתברך רוצה שיהיה לי עוד יותר טוב.

התפקיד שלי הוא רק להאמין, להיפתח גם בזירה שאין לי בה ניסיון כל כך ולעבור בתוך הפחד בלי לדלג עליו...

תגובות | 1

האימייל לא יוצג באתר.

מרגש לקרוא!!!! את עושה עבודה מדהימה!!!

שייני

התחברות

בואו להתחבר

ולהתעדכן על ארועים בשקוף ולקבל
מידי שבוע ניוזלטר והעלון.