מרכז שקוף, מבוא חורון טל. 08-9739000 דוא”ל [email protected]

  • EN
> מאמרים > מאז שאני זוכר את עצמי חלמתי להיות גיבור

מאז שאני זוכר את עצמי חלמתי להיות גיבור

ע' ר' | ח׳ בטבת ה׳תשע״ט

[ad_slid
התחברות

בואו להתחבר

ולהתעדכן על ארועים בשקוף ולקבל
מידי שבוע ניוזלטר והעלון.



בוקר. קר וחשוך. ביפ ביפ, ביפ ביפ, עוד עשרים שניות לסבול את הצפצוף

מקסימום אתפלל יותר מאוחר, עולה במחשבתי הצעה הגיונית. אחרי דקה נוספת של מאבק אני מחליט לקום, לא לוותר לעצמי, הרי כבר למדתי שאחר כך הולך לי כל היום הפוך; זה לא שווה את זה…

מאז שאני זוכר את עצמי חלמתי להיות גיבור, להשפיע על מליונים, להיות מפורסם, לא עוד אחד שיחיה וימות בלי שהזיז משהו בעולם…

ככל שהתקדמו השנים, והמציאות בשטח הלכה והתרחקה מחלומותי הגדולים, הפכתי להיות מציאותי-בעל-כורחי. מה לעשות?!

נחמתי את עצמי, כרגע זה עדיין לא קורה, אולי בעתיד יפתח בפנַי איזה אופק חדש אבל כרגע במציאות היום יומית הקטנה והאפורה, מה כבר יכול לרגש אותי, בכל מקרה בהשוואה לחלומות הילדות הכבירים שלי?!

אולם ככל שרף השאיפות ירד ומצאתי עצמי מסתפק בפרנסה הוגנת, בית ומשפחה, הלכה רמת התסכול הפנימית ורק עלתה, ואיתה כאב. הרבה כאב.

והכאב הזה הוביל לחיפוש.

לאט לאט התחלתי להבין, שהגיבור שחלמתי להיות – נמצא אצלי תמיד בעתיד; הוא אף פעם לא נוכח ביום יום שלי!

התחלתי לזהות, שההווה שלי מלא בהַתְרצות שאני מתרץ לעצמי: “אילו רק לא הייתי עובר ילדות איומה כמו שלי, ודאי שהייתי מצליח”, “אילו רק הייתי משיג שותפים נאמנים לפרוייקט, הייתי מרים אותו תוך זמן קצר”… וכו’ וכו’.

התחלתי לקלוט שגם שאיפה, וערכית ונעלה ככל שתהיה, יכולה להוות עבורי בריחה. ומה שעשיתי היה בריחה – ברחתי לעבר, ברחתי לעתיד.

אבל לא נתתי לעצמי להיות בנוכחות פעילה, בהווה.

כי האמת היא, שהגיבור שתמיד חלמתי להיות נמצא כאן ועכשיו בכל רגע ורגע בחיים שלי!

לתת את כל הלב למי שמולי גם כשממש לא בא לי, ולא לאכול עוד ביס מהעוגה גם כשממש אבל ממש-ממש בא לי – זה סוג של גבורה; להבין שהיום יום שלי מורכב ממאות ואולי מאלפי רגעים קטנים שבהם אני יכול ואמוּר לגבור על הפחדים שלי, הכעסים, ההתנגדויות, השקרים, ושאר הקרבות שלי, שממתינים לי…

כן. זה הרבה פחות מרגש ונוצץ ממה שחלמתי; אין קהל ואין מחיאות כפיים, אבל מתברר לי שוב ושוב שזו הדרך האמיתית היחידה להגשים את החלום שלי על גיבור.

מיום ליום אני מתאמן בלהַתְמִיר את העבר והעתיד – בהווה; את הפרויקטים חובקי עולם – במעשי גבורה קטנטנים של חיים בתוך גבול הקדושה בכל רגע נתון; ואת זרי התהילה והאישורים האנושיים – באהבה ובקורת רוח מאבא שבשמים…

עכשיו לקראת חצות לילה.

אני סורק את היום שבתוכו עברתי, ורגע לפני שנעצמות העינים כבר מגייס רצון חדש, כי בעוד רגע קט כבר יהיה שוב 05:38, ושם אצטרך בפעם המליון לגרש קורי שינה וחלומות פז ולבנות עוד קומה בחלום הגדול שלי על הגיבור האמיתי שאני רוצה להיות. לא הגיבור שרציתי; לא הגיבור שארצה. הגיבור שהנני, כאן ועכשיו.

מאז שאני זוכר את עצמי חלמתי להיות גיבור, להשפיע על מליונים, להיות מפורסם, לא עוד אחד שיחיה וימות בלי שהזיז משהו בעולם... ככל שהתקדמו השנים, והמציאות בשטח הלכה והתרחקה מחלומותי הגדולים, הפכתי להיות מציאותי-בעל-כורחי. מה לעשות? נחמתי את עצמי, כרגע זה עדיין לא קורה...

לתת את כל הלב למי שמולי גם כשממש לא בא לי, ולא לאכול עוד ביס מהעוגה גם כשממש אבל ממש-ממש בא לי – זה סוג של גבורה; להבין שהיום יום שלי מורכב ממאות ואולי מאלפי רגעים קטנים שבהם אני יכול ואמוּר לגבור על הפחדים שלי, הכעסים, ההתנגדויות, השקרים, ושאר הקרבות שלי, שממתינים לי...

כן. זה הרבה פחות מרגש ונוצץ ממה שחלמתי; אין קהל ואין מחיאות כפיים, אבל מתברר לי שוב ושוב שזו הדרך האמיתית היחידה להגשים את החלום שלי על גיבור.

מיום ליום אני מתאמן בלהַתְמִיר את העבר והעתיד – בהווה; את הפרויקטים חובקי עולם – במעשי גבורה קטנטנים של חיים בתוך גבול הקדושה בכל רגע נתון; ואת זרי התהילה והאישורים האנושיים – באהבה ובקורת רוח מאבא שבשמים...

תגובות | 1

האימייל לא יוצג באתר.

כתבת ממש את המחשבות שגדלתי איתם. חשבתי שזה רק אצלי. מה יכול להיות שעוד אנשים מרגישים ככה?

י

התחברות

בואו להתחבר

ולהתעדכן על ארועים בשקוף ולקבל
מידי שבוע ניוזלטר והעלון.