מרכז שקוף, מבוא חורון טל. 08-9739000 דוא”ל [email protected]

  • EN
> מאמרים > האם יש מקום בלתי מאוזן בחיים שלי?

האם יש מקום בלתי מאוזן בחיים שלי?

צבי יחזקאלי | ח׳ בסיון ה׳תשע״ט

[ad_slid
התחברות

בואו להתחבר

ולהתעדכן על ארועים בשקוף ולקבל
מידי שבוע ניוזלטר והעלון.



בכל פעם שניגשים לפרשת השבוע יש את הדילמה הזו. מהיכן להביא את הזוית החדשה? לאיזה מדרש וחידוש נסתרים עדיין לא הגיעו?

זכורה לי ההוראה שנתן לי הרב שאיתו התחלתי את לימוד התורה. “התורה”, כך הוא אמר, “קשורה אליך. מדברת אליך. אם אתה לא מוצא את עצמך בפרשה אז תחפש שוב”.

אז הנה אני מחפש ב’בהעלותך’ את מה שקופץ מיד בלי פירוש ובלי הסבר. משהו שהלב שלי מרגיש שמדברים עליו והוא כמו ילד מקשיב. כשמדברים עליו ילד תמיד מקשיב. כשמדברים אליו יש כבר פחות קשב. להלן מה שקפץ מהאותיות הישר ללב.

תלונות בני ישראל על המצב הרע במדבר, זיכרון האבטיחים מול השממה הקולינרית שבמדבר, מביאים את משה לפנות אל השם שעונה: “אתם רוצים בשר? קחו חודש שלם עד שיצא לכם מהאף”.

אוווה, זו שפה שאני מבין. זו הייתה האזהרה כשהיינו ילדים, “אל תאכל יותר מדי, שלא יצא לך מהאף”, או כמו שרש”י אומר, שמרוב שאתה רוצה את זה זה יימאס לך.

מכירים את התחושה? רוצים משהו מאוד מאוד, וכשמקבלים אותו בכמות מופרזת בא להקיא.

למה זה כך?

קודם כל מדובר בדרך כלל בכל מה שקשור לתאוות. אוכל, ממון ושאר תאוות בשרים. לוקחים מנה אחת יותר מדי ואז נגעלים.

זה מבלבל. רק לפני רגע הייתי רעב לזה וכעת אני נגעל? כן. כך השם ברא את עולמו, שנשים בגבול ונלמד ליהנות מהעניין, ואם לא זה יצא לנו מהאף. כשמקיאים, גם האף עוזר להוציא דרכו את מה שמתפרץ החוצה.

האיתות הזה אומר לנו: ‘הגזמתם. נא לחזור למאזן הגעגוע התמידי. נא לשמור על יחסֵי געגוע תמידיים ומנה מאוזנת שנותנת טעם של עוד ולא יותר’.

הנשמה, הרוחניות שלנו, מקבלת מאיתנו מנות קצובות ומאוזנות במקרה הטוב. בתחום הזה אין מה לדאוג להפרזה. הסכנה העיקרית היא בתחום התאוות.

אז איך נדע מה מאוזן ומה לא? איפה כתוב התפריט המנצח?

זהו, שהוא כתוב בתורה. לא בתור תפריט. בשורה של גדרים וגבולות, איזונים ובלמים, שאם נאמץ אותם נדע גם כיצד לא להתלונן ואיך להבין שזה המצב.

רעב מוגבר ושובע קיצוני – שניהם מצביעים על חוסר איזון. עניין זה קשור גם לשם הפרשה “בְּהַעֲלֹתְךָ אֶת הַנֵּרֹת אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה” (במדבר, ח ב). למה ‘פני המנורה’, ממתי למנורה יש פנים? הפנים שלנו הם פני המנורה, שבעת הקנים הם שבעת הפתחים על פנינו (אוזניים, נחיריים, פה ועיניים). הם השער מהחוץ פנימה. אם לא נבדוק מה נכנס וכמה, אנו עלולים להגיע למנת יתר.

המנורה אמורה להאיר, וכך גם אנחנו למרות הבאסה היומיומית כשקוראים חדשות ושומעים על הצד הבלתי נעים של החיים.

יש נחמה, האיזון הוא הסוד – השילוב של האוכל עם הגבול; האהבה עם המשמעת; שמאל דוחה וימין מקרבת.

זה חייב להיות כך, כי היהודי הוא היחיד בעולם בין מזרח למערב שמשלב את שני העקרונות שמקדשים במערב ובמזרח. הכסף כערך עליון במערב השאפתן, שרוצה כוח, רכוש ואוכל מתוק עד בלי די; הרוח השאנטית הסגפנית של הודו מנגד; באמצע ניצב היהודי, שקיבל את היכולת לעבוד עם שני הקצוות ולטעום מהם. דין וחסד.

עכשיו זה הזמן לבדוק: איפה הגבולות שלי? מה לא מאוזן ומדויק אצלי בחיים? מה יוצא לי מהאף ואני מתעקש שזו רק נזלת?

אתחיל לבדוק, ביחס שלי לילדי ולאשתי, מול האוכל, מקום העבודה שלי, מצבה של הנשמה שלי.

להכיר בכך שזו הנוסחה: איזון בין הכוחות שיש בתוכי – הילד שרוצה שוקולד, הזקן שרוצה תורה והמבוגר שרוצה לשרוד. הדיוק הוא השאיפה של היהודי שקיבל תורה לא מזמן, שהולך במדבר המשמים ומתלונן, אבל יודע – הוא קיבל מתנה עצומה. ספר הקודים של החיים המאוזנים, שם נמצאות כל התשובות.

 

זכורה לי ההוראה שנתן לי הרב שאיתו התחלתי את לימוד התורה. "התורה", כך הוא אמר, "קשורה אליך. מדברת אליך. אם אתה לא מוצא את עצמך בפרשה אז תחפש שוב".

אז הנה אני מחפש ב'בהעלותך' את מה שקופץ מיד בלי פירוש ובלי הסבר.

מכירים את התחושה? רוצים משהו מאוד מאוד, וכשמקבלים אותו בכמות מופרזת בא להקיא.

למה זה כך?

תגובות | 1

האימייל לא יוצג באתר.

מרגישה כך מאד(לא בנושא אוכל) . נהניתי מהמאמר!!

חנה

התחברות

בואו להתחבר

ולהתעדכן על ארועים בשקוף ולקבל
מידי שבוע ניוזלטר והעלון.